590

בתורת החסידות, שמסרו נפשם על הפצת לימוד האמור, ואם על כאו"א הדברים אמורים עאכו"כ בהנוגע לאלו שיכולים להשפיע על אחרים, כדבר המשנה זכה וזיכה את הרבים, ומכלל הן וכו' וביחוד בתקופה דעקבתא דמשיחא שהנה זה עומד אחר כתלנו וכאו"א צ"ל מוכן בכל יום שיבוא, הרי מוכרח לעשות כאו"א כל התלוי בו, וכדברי מלכא משיחא כמסופר באגה"ק של הבעל שם טוב, שכשיפוצו מעינותיו חוצה, קאתי, וח"ו וח"ו להאריך את הגלות, אפילו לשעה הכי קלה ע"י העדר העשיי בהפצה האמורה, ואפילו עשי' שלא במילואה שהרי זהו גלות הקב"ה וגלות כנס"י אשר גלו לאדום שכינה עמהם, וקשה להאריך בדבר המצער עד להבהלה.

ובהמצאנו בחדש אלול, חדש החשבון והרחמים, שאז המלך נמצא בשדה וכמבואר בזה בלקו"ת בד"ה אני לדודי (פ' ראה) בודאי שמעוררים מלמע' את כ"א בהאמור ויהי רצון שיהי' באתעדל"ע אתעדל"ת באופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, ויהי רצוז שאתבשר בשורה טובה בהאמור ואין טוב אלא מעשה בפועל, כי המעשה

הוא העיקר, ואין לך דבר העומד בפני הרצון. (ממכתב ז' אלול, תש"כ)

במענה על מכתבו מכ"ו סיון, בו כותב אודות המיועד להיות גיסו, ומה שאמר לו בהנוגע ללימוד החסידות ועניני' שעושה הענינים בהצנע וכו'.

והנה אף שבדורות לפנים היתה הנהגה כזו ענין, ובפרט שלא יהי' מיחזי כיוהרא, הנה בתקופתנו זו רואים במוחש, אשר אף שפשוט שאין צריך להיות הענין דבליטות וכיו*ב, אבל כשמתנהגים בגלוי בהנ"ל -- ה"ז מחזק ומקשר יותר את המתנהג להענינים, בידעו שכבר נתפרסם ששייך הוא לחוג זה ולהנהגות אלו, ולא נאה להיות מתחרט לפתע פתאום וכו'. וכיון שצריך האדם להשתדל בכל הצטדקות שלא לבוא לידי נסיון, ועכ"פ למעטם עד כמה שאפשר, הרי גם הנהגה חסידותית בגלוי הוא אחד האמצעים להחליש את הנסיון, וק"ל.

תקותי שכל אחד מהם וכלם יחד ינצלו את ימי חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז הבע"ל ככל האפשרי -- להחזקת לימוד התורה וקיום המצות בכלל ולהפצת המעינות

ביחוד. ואצפה לבשו"ט בזה... (ממכתב ג' תמוז, תעשי"ז)