569

שיחה ז

בנוגע לנח'א ע"י מכתב:

לכאורה מובן מצות נחום אבלים הוא כשמה -- שהאבל ינוחם עי"ז, ובפרט ע"פ מש"כ (רמב"ם הל' אבל רפי"ד) שזהו גמ"ח. וגמ"ח ישנה אפילו כשבא בכתב, גם מהא דאפשר ע"י שליח (ש"ב י, ג) מוכח דלא הוי ענין (מצוה) דבגופי" דוקא -- ומש"כ ברמב"ם (שם) ואלו הן גמ"ח שבגופו -- לא אתי אלא להבדילה מצדקה (שנזכרה שם ה"ג). ולתת על הכתף (דמוסרים לכתפיים) יוכיח. ויש לחזק זה ע"פ ההמשך שם (פי"ד ה"ו) שזהו גמ"ח עם החיים ועם המתים, והרי למתים אין נפק"מ בין דבור למכ', ועיין שבת (קנב, סע"א) מת שאין לו כו' -- שאפ"ל נחום אבלים שהוא גמ"ח רק למתים (וי"ל דבזה פליגי הראב"ד והרמב"ם -- הל' אבל פי*ג ה"ד. ואכ"מ).

ואף שצ'ל פתיחה תחלה ע"י האבל -- מילתא דמסתברא לומר שאין צ"ל פתיחה לכאו"א ביחוד וכיון שפתח לא' -- גם שאר הנוכחים מנחמים, וכפשטי' דקרא בצורך הפתיחה: ואין דובר גו' כי גדל הכאב מאד אח'כ (כאשר) פתח איוב גו' (והדר) ויען אליפז (איוב ספ"ב מו"ק בסופה) ועוד ועיקר -- באם המכתב נפתח ע"י האבל (אף שיודע שתוכנו -- ניחום) והאבל פותח לקרוא בו -- אין לך פתיחה גדולה מזו.

עפ"י כהנ"ל -- זה שמסיבות שאינן תלויות בו, הרי למרות רצונו וחפצו, אא"פ

לו לבוא בעצמו לנח"א, שתי דרכים לפניו: ע"י שליח (דהנ"ל בכתוב), ע*י מכתב

(וכמדומה שנמצא בכו"כ שו"ת שמסיימים או מתחילים בנוסח דנח"א), ויש בזה מה שאין בזה -- והטוב שניהם יחדיו.

(ממכתב יום ה' כ"ג טבת, תשכ"זז)

זיע נתקבל מכתב זוג' תי'. ומתוך מנוחת הנפש -- תמלא הוראת הרופאים מומחים ע"ד הטפול (ניתוח) הרפואי, ויהא לרפוקו"ש. וחדש כסלו הרי, בכלל מוצלח

יותר מאשר החדש שלפניו ושלאחריו. (ממכתב ייג מ*ח תשכ"א)