560
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אבל אח"כ ניתנה גם מצוות פריעה, כדי שיוכל להיות גם גילוי אור הנעלה, ע"י העבודה במשך כל הדורות, שצ"ל לזה הסרת קליפה הדקה ג"כ וזכוך הגשמיות, ותכלית זיכוך הגשמיות הוא באלי' הנביא שעלה גופו בסערה [עי' סדיה שמח תשמח דחשיב גם חנוך. אבל יעויין תו"א ד"ה מי שם פה דחנוך אינו שייך כ"כ לעולם זה].
ובעבודה הענין דמילה ופריעה -- גילוי דחצוניות ופנימיות הלב, ומלתם ומל ה"א (אגה"ק ס"ד, ביום השמע"צ עת"ר) אשר עתה הוא רק ומלתם. אבל ומל ה"א בכללות העולם יהי' בימוה"מ [אף שאברהם -- ובכלל בניצוץ פרטי אפשר זה גם עכשיו -- הגיע לזה (עיי תו"א ולקו"ת לג"פ ד"ה בעצם היום הזה ובי'*)] וזהו נעשה ע*י אלי' הבא ,להכין לבם" של ישראל (ל' הרמב"ם סוף הל' מלכים). וכמש"כ והשיב לב גו'...
נ.ב. בענין מילה ופריעה והא דאברהם ודור המדבר לא נצטוו אפריעה יש בי שיטות (עי' לקו"ת לג"פ ד"ה בעצם היום הזה פ"ה בהגהה** וש"נ). ועפמ"ש בסהמ"צ סוף מצוות מילה ד"ה אמר הכותב, ייל דאברהם מצ"ע לא הוצרך להעביר עור הפריעה ואדרבה,
אבל מצד עבודתו והמשכתו בעולם, הטעם הוא -- גם לשיטה הב' -- שעדיין לא הי" הגילוי מהארה גבוה כ"כ וכנ"ל בפנים המכ'.
באיחור זמן קבלתי מכתבו מנר א' דחנוכה, עם המצורף אליו. ומפני רבוי הטרדות נתעכב המענה שלי עוד יותר. ועוד, והוא העיקר, אשר השנויים החלים בענינים הבינלאומיים שבין אהקת"ו ואומות העולם, ובראשם ארה"ב, משתנים לעתים תכופות, ולצערי בכיוון הבלתי רצוי, לפי עניות דעתי. וכהוראת תורתנו הקי אל יתיאש אדם כו' מצפה אני בכל יום שמא סוף סוף יבוא שנוי לטובה, עכ"פ הזזה ושנוי שיעודד תקוה לשנוי לטובה. ודחיתי המענה שלי למכתבו שתוכנו כמובן מושפקע מהמצב מבית ומבחוץ. והרי כל אדם רוצה לכתוב מכתבים משמחים ומעודדים ולא ההיפך.
כאמור לצערי הרב הרי בכל האופטימיות האפשרית ויותר -- איני רואה שנוי בכיוון האמור, ואדרבה, אחיזה בשיטה הקיימת במשך כו"כ שנים הוליכה בכיוון של התדרדרות במצב הבטחוני, ביחסים הבינלאומיים ובתוקף האמונה אשר סוף סוף ישנם ענינים שאי אפשר לוותר עליהם בשום אופן. ומובן אשר האמור מדובר בנוגע למצב הגשמי, על אחת כמה וכמה בהערכת המצב הרוחני.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.