559

שיחה ג

לך לך

במענה למכתבו מיום הראשון, בו כותב גם ע"ד הפתקא שכתב בליל הוש"ר.

ומובן שנעם לי לקרות אח"כ מכתבו, הכתוב ביום הראשון לפ' לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.

ויהי רצון שיקיים החלטתו בפועל, בהתמדה ושקידה ובהתלהבות חסידותית -- בנגלה ובחסידות גם יחד, ובהידור בקיום המצות. והשי"ת יצליחו גם בפירוש השני אשר אראך, שמראים ומגלים הכחות הפנימים שישנם בו שיפעלו פעולתם ועד לחיי היום יומים. ועוצם וערך כחות הפנימים -- הרי מובן ומבואר בכ"מ.

...ועיד צחות י"ל ברמז השם אברהם אלי', דשמא מלתא הוא ור"מ מדייק בשמא (יומא פיג ע'ב) דבזה נרמז כללות כל ההשתל' והעבודה.

השתל': אברם הוא אברהם הוא שכל הנעלם מכל רעיון, ח"ס עד שצ"ל אמירה אשר אראך אראה אותך (תו"א דרושי לך לך) ואלי' הוא מלאך הברית יסוד סיומא דגופא, שליח למטה מטה (עיין ד"ה ועתה יגדל נא, עת"ר)ר >

סדר העבודה: אברהם מז' רועים (סוכה נ"ב ע"ב) מים יורדים מלמעלמ"ט. ואליי מח' נס"א, מלמטלמ"ע (דרושי חנוכה).

כללות ענין העבודה: אחרי חטא עה"ד העבודה היא לזכך את העולם ולהאיר את החושך, אחרי אשר ז' דורות סלקו את השכינה מלמטלמ"ע (ב"ר פי"ט). וההתחלה להוריד השכינה למטה היתה ע"י אברהם שהתחיל להאיר בעולם. ולכן נתנה לו מצוות מילה, כדי שעי"ז יהיו ההמשכות שע"י תומ"צ למטה בגשמיות (עיי לקו"ת לג"פ פ' לך לך* דיה להבין בתוס' ביאור). אבל בכל זה פריעה לא ניתנה לו (יבמות ע"א ע"ב) כי בההתחלה אין עדיין מקום להמשכה כזו שעור הדק דפריעה יעכבנה (ד"ה למנצח על השמינית, וקצת בי' הענין סד"ה ואתם תהיו תר"ס).