549

בנועם מאשר הנני קבלת ספרו -- פירוש הרמב"ן על התורה כרך א', ות"ח ת"ח.

ויהי רצון אשר בקרוב יברך על המוגמר, שאר החלקים, עד לעיני כל ישראל, לבאר את אשר עשה (הר') משה (ב"ן). ויהי רצוז אשר גם זה, ביאור תורתם של ראשונים אלו, אשר חברו את הגליא והסתים דאורייתא, ימהר ההתפשטות דהענין דהפצת המעינות חוצה, ובסגנון הרמב"ן בסוף פירושו על התורה, יכון ויָראה זה לעיני כל העם, ויקוים היעוד דקאתי מר, כי יביא אשר לבבנו שואל (ולהעיר ממאמר הזוח בראשית ח, א. וראה ג'כ זח"א רנג, א. סנה' צט, א (בפרש"י שם), אשר עניז הקץ, ללבא -- דלמעלה -- גליא, אלא דלפומי' לא גליא) במהרה בימינו.

בכבוד ובברכת הצלחה בהאמור

לחביבותא דמילתא -- מועתק בזה איזו הערות, בעברי בין דפי הספר עכ"פ בחפזי.

פתיחה. ע"א. הא-ל כו' והנורא. -- להעיר מיומא סט, ב: משה אמר הא-ל גו' והנורא. באימה כו' בזיע במורא. -- בלשון וע"פ ציווי רז"ל (ברכות כב, א): אף כאן באימה כו' ובזיע. וקרוב לודאי, אשר גם הוא ס"ל דזהו בסוד ד' אותיות של שם הו" (וכמש"כ בליקוטי הש"ס -- מהאריז"ל -- למס' מו"ק). וההוספה במורא -- אינה סותרת הנ"ל, כי בכמה ענינים בתורת הסוד מפרטים ה' ענינים בשם הוי", ד' אותיות וקוצו של יו"ד. ונקט באופן זה גם כאן -- לדרישת החרוז של הקדמה זו תנועת רה.

דרך אגב. בכל דפוסי ליקוטי הש"ס שראיתי -- יש במאמר הנ"ל השמטה דמוכח (לפני התיבות מלבוש החיצון). כן צע"ק שנכנס פיהאריז"ל הנ"ל בליקוטים למו"ק ולא לברכות.

ע"ב. ראיתי אשר צירף כת"ר את הפסוקים צרופה כו' להפתיחה (כפי שקורא להתחלה זו).

ולאחרי בקשת סליחתו, לפענ"ד ברור שהם מבוא לההקדמה. והפתיחה מסתיימת בענין הגאולה, כרגיל בכמה ספרים (וכסיום כללות פי' הרמב"ן עה"ת).

בצילום כת"י אדלר שבראש ספרו -- ישנה הוספה בסיום הפתיחה ,אמן כו' ואמץ". -- גם מזה מוכח שהפסוקים נמשכים לאחריהם.

הקצמה. ע"ג. להתחלתה -- כנראה הושפעה מהתחלת הקדמת הרמב"ם לספרו.

שס עם התורה כולה -- אולי בא לשלול פי' מעוות במגילה (לא, ב) מפי עצמו. ובזח"ג (רסא, א) משנה תורה משה מפי עצמו אמרן. וראה לקמן ואל יקשה עליך עניו משנה תורה כו'. ולהעיר ג"כ מב"ב טו, א -- יהושע כתבן כו'.

במאמר הזהר במשנ"ת -- עייג'כ אוה"ח ריש דברים. לקו"ת לרבנו הזקן פ' במדבר (יז, ג) וש"נ.