256

רחוק לית בעונתן למיזל ולמיתי, עד דאינון כולן אצלי הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי עמן, כך עצרת של פסח עד דאינון נפקין מחורף לקיץ אמר הקב"ה אית ביומא למיזל ולמיתי, אבל עצרת של חג ע"י שהן יוצאין מהקיץ לחורף כו' אמר הקב"ה לית ביומא למיזל ולמיתי אלא עד דאינון הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי. וזהוו מה שעושין שמח"ת בשמעלצ, כי ה,יום אחד* שבו באים כל הבנות [בנות ציון וירושלים, היינו נש"יי] לשאול שלום המלך אביהם קאי* על יום הכפורים, ולאח"ז אומר נעביד כולן חד יו"ט ונחדי, הואי שמח"ת (שנקבע בשמע"צ), שהוא .חד יו"ט" בדוגמת ה,יום אחד" דיוהכ"פ.

ג) ויוב] זה עיפ מה שנת"ל (ד"ה בסוכות תשבו*') שכל המועדים דחודש

תשרי הם בבחי"' של אחת. דהנה על ר"ה ארז"ל''י מצות היום בשופר. היינו, דזה מה שהיום דר"ה הוא חלוק משאר המועדים הוא במצוה אחת (איין און איינציקע מצוה), מצות שופר. ובמצוה זו גופא כותב הרמבים" שהיא גזירת הכתוב למעלה מטעם. דהגם שהמצוה דשופר גם מרמזת על ענינים הכי נעלים בעניז התשובה (כמו שממשיך הרמב"ם'י רמז יש בדבר כו') מ"מ ענינה הוא גזירת הכתוב למעלה מטעם. ועד'ז הוא גם בנוגע ליוהכ"פ [סיום העשרת ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ), שהיא בחי' אחת דכל הג' בחי' דעולם שנה נפש. שהעבודה המיוחדת דיוהכ"פ היא בקודש הקדשים בחי' אחת דעולם (מקום), ביום דיוהכ"פ שנקרא:י בשם אחת בשנה, בחי' אחת דשנה (זמן), ונעשית ע'י כה"ג [אלא שהכה"ג עושה זה בתור שלוחם של כל ישראל] דכתיב' בי' ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים, בחי' אחת דנפש. ועד"ז הוא גם בנוגע לסוכות, שבענין הסוכה [שמצות ישיבה בסוכה היא במשך כל שבעת ימי הסוכות, מרגע הראשון שבהתחלתם] מודגש ענין האחדות (בחי' אחת) דכל ישראל כמרז"ל*' ראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת. וכמו"כ הוא גם במצות נטילת ד' מינים [שענינה הוא להמשיר המקיף (דסוכה אחת) בפנימיות%], שבכל אחד מד' מינים אלו ניכר