255
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
בס"ד. מוצאי שמחת תורה - בחדוו - ה'תשל"ה
להבין ענין שמחת תורה, וידוע הדיוק בזה' מה שאופן השמחה (דשמחת
תורה) הוא שלוקחים ספר תורה כפי שהיא כרוכה ומכוסה במפה: ומרקדין עמה. דעם היות שבתורה כתיב: כי היא חכמתכם ובינתכם גו' מ"מ אופן שמחה זו הוא לא ע"י לימוד ועיון כ"א ע"י ריקוד דוקא. שלכן השמחה דשמחת תורה היא אצל כל ישראל, גם אצל פשוטים ביותר שאין שייכים להשגה והבנה [ויתרה מזו, שבעת השמחה וריקודים דהקפות נמשכים (ווערן צוגעצויגן) גם כאלו שבשאר ימי השנה אין הקשר וההתאחדות שלהם עם [עניני] התורה, כמו שרואים במוחש]. וענין זה (שהשמחה דשמחת תורה היא בכל אחד מישראל) מתבטא גם בזה שמרקדין עם ספר תורה -- תורה שבכתב דוקא, שאפילו זה שלא ידע מאי קאמר מברך ברכת התורה כשקורא בתושב"כ. ומכיון שזה מה שמברך ברכת התורה הוא ע"פ ציווי תורת אמת, הרי פשוט שכן היא המציאות, שגם זה שלא ידע מאי קאמר ממשיך אוא"ס ועד עצמות ומהות (נותן התורה) בהתורה שלומד. גם ידוע' הדיוק למה עושין שמח"ת בשמע"צ (ובחו"ל ביו"ט שני דשמע"צ), דלכאורה ה" צ"ל בחגה"ש "זמן מתן תורתינו.
ב) ומובא הביאור בזה' ע"פ מה דאיתא במדרש' ראו" היתה העצרת של
חג שתהא רחוקה חמשים יום כנגד העצרת של פסח, אלא עצרת של חג ע'י שהן יוצאין מן הקיץ לחורף לית ביומייהו דיזלון וייתון, משל למה"ד למלך שהיו לו בנות הרבה, מהן נשואות למקום קרוב ומהן נשואות למקום רחוק, יום אחד באו כולן לשאול שלום המלך אביהם, אמר המלך אלו שנשואות במקום קרוב אית בעונתן למיזל ולמיתי, ואילין שנשואות במקום
הערות
- 1. דיה ביוהשמע"צ תרפ"ט. ד"ה עץ חיים תרצ"ט. ד"ה להבין ענין שמחית תש"ה ותשיו.
- 2. שאז אין שייך ללמוד אותה. ובפרט ע*פ מרז"ל (גיטיז ס, ב) דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ.
- 3. ואתחנן ד, ו.
- 4. הלי ת'ת לאדה'ז פ"ב סי"בזיג. וש"נ.
- 6. אוה"ת שמע"צ ע' א'תשעט ואילך. דיה ביוהשמע"צ תרפ-ט ותשיו.
- 6. ד"ה ביוהשמע"צ שם.
- 7. שהשיר פ"ז, ב (ב).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.