228

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

ב. מדוע הוסתר הק מיעקבו

בנוסף לכך יש להבין:

אנו מוצאים בדברי חז"ל שתי דעות: (א) שהקץ נעלם גם מיעקב, כנאמר במדרש" ,בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו", ובמדרש בתחילת הפרשה"י: ,,ביקש... ונסתם ממנו". (ב) מיעקב לא נעלם הקץ, אך הוא לא גילה זאת לבניו\'.

[יש לומר, שוהו הדיוק בלשון הגמרא: ,ביקש יעקב לגלות... ונסתלקה ממנו שכינה" - לא ,ונסתלק ממנו (הקץ)" - כי לפי הגמרא אכן לא נסתר הקץ מיעקב, אלא הסתלקה ממנו שכינה, והוא הבין, שמשמים אין רוצים

בגילוי הקץ.

או יש לומר: שכינה - מלשון ושכנתי בתוכם:'. כלומר, הכח 9 פצ"ח שם.

,להשכין" את גילוי הקץ למטה - לבניוי'].

יש להבין: לפי כל הדיעות, יכול הקדוש-ברוך-הוא למנוע את יעקב מגילוי הקץ לבניו גם כאשר הקץ ידוע לו, ומדוע, לפי הדיעה הראשונה, ,נסתם" הקץ מיעקב?

ג. אי גילוי הקץ = לתועלת במצב זה

מכל האמור לעיל מובן, ששני האופנים - גילוי הקץ, או איזגילויו - יכולים להועיל לישראל בעבודתם הרוחנית.

יתר על כן: כיון שיעקב הוא אחד מן האבות, ,,שהן הן המרכבה .. ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם"*!, הכרחי לומר ש,ביקש יעקב לגלות...", בהתאם לרצון הקדושברוך-הוא, שגם אז היה יעקב מרכבה לו.

והקדוש-ברוך-הוא לא איפשר ליעקב לגלות את הקץ, כי במצב שבו היו שרויים בני ישראל היה צורך שלא יתגלה הקץ, ובכך היתה התועלת לישראל גדולה יותר.

ועל כך ישנן שתי דעות: לפי דיעה

הערות

  1. 0. ריש פרשתנו (רפצ"ו) - הובא בפרש"י עה"ת שם. ואף שרש"י מביא ג"כ דרשת הש"ס (כנ"ל הערה 2) - יש לומר: א) בכל מקום פירש רש"י את המוכרח על אתר. בריש הפרשה שקשה לי' סתימת הפרשה לפני התיבות ,ויחי ינקב" מוכרח לפרש שנסתם הקץ מיעקב; משא"כ בהפסוק ,ואגידה לכם" שמוכרח רק לנסתלקה ממנו שכינה. ב) הפירוש ד,,נסתלקה ממנו שכינה" הוא רק לפ" הא' ברש"י ריש פרשתנו בטעם סתימת פרשה זו, ולא להפירוש שנסתם ממנו הקץ.
  2. 1. כן מפרש ביפ"ת המשל בב"ר פצ"ח שם (וגריס ,ד"א משל כו'"). אבל ראה הנסמן במנח"י (אלבק) לב"ר שם.
  3. 2. תרומה כה, ח. וראה תניא פמ"א (נז, ב): על שם ששוכנת ומתלבשת.
  4. 4. ויחי א שיחות 8
  5. 3. וג"ז רק בענין זה דגילוי הקץ, ולא בשאר ענינים, שהרי המשיך בכמה עניני נבואה (ומתורצת עפ"ז ג"כ הוספת רש"י ,והתחיל לדבר דברים אחרים" - דלכאורה תמוה, למאי נפק"מ כאן, ומאי קמ"ל? - כי בזה מדגיש שבדברים אחרים לא נסתלקה ממנו שכינה). וראה בארוכה בכ"ז לקו"ש ח"י ע' 168 ואילך.
  6. 4. תניא פכ"ג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.