219

זוהי נתינת כח לבני ישראל, שבהיותם בירידה בגלות מצרים יוכלו להתגבר על קושי השעבוד ביודעם ש,אנכי ארד עמך מצרימה". ולכן גם הביטוי הלשוני הוא ,נכנס עמהם", או כלשון המדרש ,השלים עמהם" שהקדושדברוך-הוא נמצא, כביכול, עמם ביחד.

ואילו לגבי יוכבד, ההדגשה היא על ,הבאה מצרימה שבעים" - השלמת מנין שבעים הנפש במצרים, ללא קשר לירידתם למצרים ולקושי השעבוד. ובענין זה יוכבד היא אשר ,השלימה מנין של ישראל".

אך עדיין אין מובן: יוכבד היתה מהיחידים? בין הבאים מצרימה (שבעים) אשר סבלה את קושי השעבוד במצרים בתקופה הקשה ביותר של הירידה לגלות מצרים, וכיצד ייתכן שאת השלמת המנין באמצעותה מקשר המדרש דוקא לשבעים ,נפש הבאה מצרימה" ולא ל,בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה"?

כן יש להבין את הניסוח בפרקי דרבי אליעזר: ,,נתיחסו כל3 הזכרים ששים ושש... ", והרי בין ששים ושש הנפשות

ג. = המנץ - זכר או נקבהז

המפרשים< מעוררים את השאלה מדוע בפסוק ,כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה..." נכתב המנין בלשון נקבה = ,כל נפש ששים ושש", ואילו בפסוק שלאחריו ,ובני יוסף" נכתב המנין בלשון זכר - ,גפש שנים"?

בדומה לכך מוצאים הבדל זה לפני כן: לגבי בני לאה ובני זלפה נכתב המנין בלשון נקבה - ,שלשים ושלש", שש עשרה נפש". ואילו אצל בני רחל ובני בלהה נאמר בלשון זכר - ,כל הנפש ארבעה עשר", ,,כל נפש שבעה".

ומשיבים על כך5, שמשום ש,נכנסו נקבות עמהם במנין" - בין בני לאה מוזכרת דינה, ובין בני זלפה - סרח אחותם בת אשר, לכן נכתב המניץ בלשון נקבה. ואילו אצל בני יוסף, וכן בין בני רחל ובני בלהה, אין מנויות נקבות, ולפיכך נכתב המנין בלשון זכר.