203

לכך שמצות שמירת השבת שייכת רק לישראל, ולא לעמים אחרים, למרות שגם הם נכללים ב,כולם נבראו ונתחדשו במעשה בראשית"*, משום ,היותנו עבדים למצרים אשר לא היינו עבדים ברצוננו ובעת שחפצנו ולא היינו3+ יכולים לשבות"'*.

לפי זה מובן במה היתה שונה לפני מתן תורה מצות שבת מיתר מצוות התורה: המצוות האחרות - ,,מציאותן" התחדשה בזמן מתן תורה, ולפני כן הן לא היו קיימות כלל - הן לא היו ,,חפצא" בפני עצמן, ,,חפצא" של מצוה. בקיום המצוות לפני מתן תורה היה קיים רק מעשה ה,גברא" - פעולת האדם.

לעומת זאת השבת, הרי היום השביעי כבר נבדל מעצם בריאתו, משום ,וינח ביום השביעי". ויוצא מכך, שה,חפצא" של יום השבת כבר היה לפני מתן תורה, מאז ששת ימי בראשית*, אם כי לא היה עדיין הציווי ל,גברא", לישראל, ולכן לא היה זה חפצא של מצות ה' לאדם.

לפי זה ניתן להבין מדוע נלמד הענין+ שהשבת אינה שייכת לבני נח מן הפסוק* ,,ויום ולילה לא ישבותו",

הנאמר לגבי נח - משום שה,חפצא" של שבת כבר היה קיים אז.

ה. ,נתנת" השבת מרשות לרשות

וזהו ההסבר לכך שלגבי השבת מופיעים הביטויים ,,קודם שלא תינתן", ,עד שלא ניתנה":

אף לפני הציווי על שמירת שבת היתה השבת קיימת באותה מהות כפי שהיא מאוחר יותר - לאחר ה,נתינה" - יום שביתה ממלאכה, אלא שאז היא היתה ברשות אחרת, נעלה יותר, ברשות הנותן: השבת היתה יום מיוחד משום שהקדוערברוך הוא ,,שבת" ביום זה כביכול, ממלאכתו. ,נתינת" השבת העבירה אותה מרשות הנותן גם לרשות המקבל. כלומר, שהשביתה תגיע ל,גברא", לישראל כאן למטה.

לפני ,,נתנת" השבת ממי שנאמר עליו ,,וישבות ביום השביעי", ה', היא לא היתה שייכת לאף אחד אחר. במילים אחרות: אין בכחו של ה,,נברא" לגרום לכך שיום השבת יהיה אצלו בדומה ליום השבת אצל ה,בורא"*, ולכן אין מקום לכך שהוא ישבות ממלאכה. במתן תורה התחדשה ה,נתינה" בכללה