195

26 לקוטי שבשנה זו יש רעב; מה שאין כן ,,שני רעבון" - לשון רבים - מורה, כי זהו מצב המתארך משך זמן.

אין זה רק חילוק באורך הזמן (האם הרעב נמשך רק שנה אחת או יותר), אלא, מקום לומר שזהו חילוק באיכות: כאשר דבר מתרחש פעם אחת (שנה) יתכן שזוהי רק תופעה חולפת; מה שאין כן כשהדבר חוזר על עצמו פעמים רבות יותר (ואומרים כי אלו שני רעבון) - זוהי תקופה של רעב, לא עניין מקרי, אלא דבר של ,חזקה".

[על דרך מה שרש"י פירש כבך*, שיהודה התיירא ,פן ימות גם הוא (שלה) כאחיו", משום ש,מוחזקת היא זו שימותו אנשיה"].

ובדומה לכך בענייננו: אם זוהי רק ,שנת הרעב" - בשנה אחת התרחש חידוש, שלא צמחה כל תבואה - הרי אין לך אלא חידושו, זהו דבר ארעי ומחודש לשעתו", מחמת סיבות מקריות בשנה זו שגרמו לכך שהתבואה לא תצמח; אך כאשר אלו ,שני רעבון", זוהי הוכחה להמשכיות, תקופה שלמה,

מק א

הנהגה = מיוחדת, הקדוש-ברוך-הוא מביא תקופה של ,רעב" בעולם"**.

וזהו הטעם בפשוטו של מקרא - לאיסור לשמש מטתו בשני רעבון עבור מי שאינו סובל מרעב (ובמילא - לא שרוי בצער) - משום שזהו זמן של ,,שני רעבון", בה ההנהגה מלמעלה אינה באופן של ,כל ימי הארץ זרע וקציר... לא ישבותו"*, אלא היפך ישובו של עולם, ואם כן אין מקום לעסוק אז בציווי פרו ורבו ומלאו את הארץ*ל - ישובו של עולם'ל.

ו אצל יצחק ולוי תקופת רעב קצרה; אצל *וסף .שני רעבון"

מכיוון שהאיסור הוא מצד זה שקיים מצב של ,,שני רעבון" - ,חזקה" המורה על הנהגה מיוחדת - מובן, כי כל זמן שלא קיימת חזקה, האיסור לא קיים;

ואדרבה: משום שישנו ציווי ,פרו