183

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

205 לקוטי

כפי שמובן בפשטות לא ניתן התואר ,תורה שבכתב של תורת החסידות" לספר התניא משום שהוא נכתב על ידי אדמו"ר הזקן בעצמו,

בשונה מדרושי החסידות שלו שנאמרו בעל-פה ונכתבו על ידי תלמידיו, וכן דבריהם של המגיד

ממעזריטש ושל הבעל-שם-טוב שנכתבו רק על ידי התלמידים ולא על ידיהם עצמם -

אלא משום שהיחס שבין ספר התניא לבין שאר תורת החסידות דומה ליחס שבין התורה שבכתב והתורה שבעלפה, כדלהלן.

ו. תורה שבכתב - ח'בור ,עליון" ו,תחתון"

ההבדל בין תורה שבעל-פה לבין התורה שבכתבי,

אשר מביא לידי הבדל בהלכה למעשה באופן לימודם - אף שלא ידע מאי דקאמר בתורה שבכתב, ודוקא שמבין בתורה שבעל-פה'?, הוא: בתורה שבעל-פה חשובה בעיקר ההבנה וההשגה השכלית של הענין הנלמד, אך אין כל כך חשיבות לדיוק באותיות ובמילים. ואילו בתורה שבכתב, חייבת כל אות להיכתב בדיוק רב, והעיקר בה הוא דיוק בקריאת האותיות.

ויש לומר, שמשום כך חודש ענין זה

י"ט כסלו ב

רק במתן תורה. כי למרות שלימוד התורה היה כבר לפני מתן תורה, ,,מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם", עד אשר התורה אף נכתבה על ידם, כדברי הרמב"פ"? ,,וחיבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו", אך כל זה לא היה בבחינת תורה שבכתב - מושג זה התחדש רק לאחר מתן תורה ובאמצעותו.

כיון שלפני מתן תורה היתה קיימת הגזירה שעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה, הרי כך היה גם לגבי התורה עצמה - שהיא היתה בבחינת = ,עליון" הרוחניות של התורה, בבחינת הבנה והשגה?, אך העליון לא ירד אל התחתון - אל הכתיבה ואל הספר שכתבו - והוא לא הפך לחפץ של קדושה.

רק לאחר שבטלה הגזירה, רק אז ,העליונים ירדו לתחתונים" - התורה ירדה למעשה, תורה שבכתב. ,,והמכתב מכתב אלקים הוא"<, כאשר יהודי מחזיק בידו ספר תורה וכדומה הרי הוא ,נוקט חפץ של קדושה",

הערות

  1. 1. (קצוה"ע ע' קיח ואילך. אג"ק שם ע' רסא ואילך).
  2. 3. ראה תו"א נז, ד ואילך. לקו"ת ויקרא ה, ב ואילך. ובכ"מ.
  3. 4. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב סי"בדיג. וש"נ.
  4. 4. שיחות
  5. 5. יומא כח, ב. וראה תנחומא ס"פ ויגש. פרש"י שם מו, כח. ובכ"מ.
  6. 6. הל' ע"ז פ"א ה"ג.
  7. 7. וזה שבא בכתב ה"ז לפרסם וכו' את הדיבור אותיות מחכימות ומועיל לזכרון (ראה ירושלמי ברכות פ"ה ה"א) וכו'.
  8. 8. ולהעיר מהמבואר בענין קיום המצות של האבות שהי' בעיקר ברוחניות, וקיומן בגשמיות (כמו המקלות דיעקב שהיו במקום תפלין - זח"א קסב, א. וראה סה"מ תקס"ב ע' יב. ועוד) הי' טפל להרוחני של המצוה (ראה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 141. ח"ה ע' 327. ועוד).
  9. 8. תשא לב, טז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.