163
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הנכרים שוב אינם חשודים על שפיכות דמים, מתבטל גם החשד על מי ש,שאלו..." ואין צורך לנקוט זהירות של להרחיב לו את הדרך.
ואילו לפי האופן השני שהוסבר לעיל, שאם ,שאלו להיכן הולך" אין זה חשד בלבד, אלא ,ברי היזקא", כדלעיל - צריך להיות ,ירחיב לו הדרך" גם בזמן הזהיל.
יג. רש"י - ,ברי היזקא"
לפי זה יש לומר, שזוהי המחלוקת בין רש"י לבין הרמב"ם:
רש"י בפירושו לגמרא סובר כהסבר השני, שבמצב של ,שאלו להיכן הולך" יש לנכרי מסויים זה דין מיוחד - זוהי הוכחה שברצונו להזיק ליהודי.
ורש"י לומד זאת מפשט הגמרא, מכך שבהמשך לדין של ,ירחיב לו הדרך" מובאים בגמרא שני הסיפורים הנ"ל, אודות ,פגעו בהן לסטים", ואודות ,,פגעו ביה גנבי": בכך נקבע בגמרא, לדעת רש"י, שבמעשהו ,שאלו להיכן הולך" חל על הנכרי דין
של מזיק ודאי - בדומה ל,לסטים" ול,,גנבי"5.
לפיכך מסביר רש"י, שאז צריך להשמר ככל האפשר: לא רק בדיבור בלבד, כדי שהנכרי יחדל לחשוב להזיק ליהודי, אלא צריך להטעות את הגוי בנוסח ברור: ,אם היה צריך לו לילך עד פרסה, יאמר לו ב' פרסאות אני צריך לילך, אולי ימתין העכו"ם מלהכותו עד פרסה שניה, וזה יפרוש ממנו קודם לכן",
ואת זאת לומדים .כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע", כפי שהוסבר לעיל בהרחבה.
וכפי שרואים זאת ב,מעשה רב" בשני הסיפורים שהובאו בגמרא, כדלעיל, שגם במצב של ,שאלו", ,ברי היזקא", הועילה עצה זו להפטר מן הסכנה.
לעומת זאת, הרמב"ם סובר, שכיון שההלכה ,שאלו..." מופיעה בהמשך להלכות הקודמות בגמרא, הרי מובן מכך, שגם דין זה דומה במהותו להלכות הקודמות*. וגם כאשר ,שאלו להיכן הולך" אין הנכרי נעשה ,ברי היזקא", אלא זהו פרט נוסף בדין הכללי של נכרים ש,חשודין על שפיכות דמים",
הערות
- 4. שי"ל שאין הכוונה (להדיעה החות יאיר*) שהגוים שבזמננו נשתנו טבעם ואינם שייכים לשפ"ד, כ"א דאין רגילין בכך כו' ומכין ועונשים כו' (כמובן מדבריו. ועיי"ש שכתב שהנ"ל כתב רק ללמוד זכות על הנשים כו', אבל הזהיר בני מדינתו שאשה לא תלך לבית ערל בלי שומר). וא"כ מובן דכאשר גוי שאלו להיכן הולך, ה"ז מורה (לדעת רש"י) שדעתו להזיק.
- 2. *) ולכאורה לדעת המאירי אינו כן - ראה לשונו שנעתק לעיל בהערה שם.
- 3. וישלח ב שיחות 11
- 5. וראה בגמרא שם ובפרש"י ד"ה לסטים דישראלים היו.
- 6. וזה שהרמב"ם כתבו בהלכה בפ"ע, כי שאני דין זה שהוא באמירה, משא"כ הדינים שלפנ"ז שהזהירות מהנכרי היא ע"י הנהגה במעשה (או העדר העשי', כמו אל ישוח לפניו).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.