157

לעשות .. רעה", או שצריך, לפחות, מלכתחילה, לחפש פתרון אחר5.

ה. הפשט בגמרא והפשט במקרא

ההסבר לכך הוא: כפי שהוסבר פעמים רבות, מפרש רש"י הן בפירושו על התורה והן בפירושו על הגמרא לפי דרך הפשט. אלא, שבפירושו על התורה ,באתי לפשוטו של מקרא", ואילו בפירושו על הגמרא הוא מפרש בהתאם לדרך הפשט של הגמרא, גם כאשר הפשט של הגמרא אינו מתאים לפשוטו של מקרא.

בגמרא. מוזכר ענין זה בסוגיא העוסקת בכך שהנכרים .חשודין על שפיכת דמים", ובפשטות הכוונה היא, שכאשר נכרי שואל ,להיכן הולך", הרי בהיותו חשוד על שפיכות דמים, הרי זה סימן שבדעתו להכותו.

כך מובן גם מהדגשת הגמרא לגבי יעקב, בפשטות - ,כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע: יעקב שינה בדבורו מפני שהוא התעסק עם ,עשו הרשע", אשר בהיותו רשע היה בדעתו ,לעשות לו רעה".

לעומת זאת, בפשוטו של מקרא, אין הוכחה מן הסיפור בפסוקים, שעשו רצה לעשות ליעקב ,רעה". להיפך, החל מן הפסוק הפותח את העניף? .וירץ עשו

לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו"?, כל דברי עשו הם דברי חיבה ורעות, ובמיוחד באמירה שעליה ענה יעקב ..אבוא אל אדוני שעירה" - ,נסעה ונלכה ואלכה לנגדך - טובה זו אעשה לך"*<. ולכן, אין זה יותר מאשר חשש בלבד: כיון שבכל אופן היה עשו שונא ליעקב במשך שנים רבות, נקט יעקב בזהירות נוספת .אם דעתו לעשות לי רעה".

סכנה ודאית, או חשש בלבד!

וזהו גם ההבדל בין פירוש רש"י על התורה לבין פירושו על הגמרא:

כאשר מדברים על עשו הרשע, וכן באופן כללי על גוי רשע החשוד על שפיכות דמים, הרי שאלתו .,לאן אתה הולך" מצביעה על כך ש,בדעתו להכותו" - מצב של סכנה, ולכן צריך להשתמש באמצעי של אמירת דבר שאינו אמת כדי להנצל מן הסכנה: ,אם היה צריך לו לילך עד פרסא יאמר לו ב' פרסאות אני צריך לילך", ובכך אפשר לדחות את הסכנה, כאשר הנכרי ימתין .מלהכותו עד פרסא שניה וזה יפרוש ממנו קודם לכן".

לעומת זאת, לפי פשוטו של מקרא היה כאן רק חשש וספק - .אם דעתו לעשות לי רעה". וכדי להסיר את