136

ויברכני ה' בגללך" שכבר מובא לפני כן בדעה הראשונה, והוא קודם לף, מובן, שדוקא מן הפסוק השני נלמדת ההוכחה שהיתה זו ,,ברכתא דלעילא". ואין מובן: מדוע מהווה הפסוק ,ויברך ה' אותך" הוכחה ברורה יותר מאשר הפסוק ,ויברכני ה'"?

ב) מהי הסיבה להבדל בניסוח בין שתי הדעות, שבדעה הראשונה נאמר ,והוה אשכח בגיני" דיעקב מאה" - ניסוח המדגיש שלבן קבל את הברכה, ואילו רבי אבא אומר ,אלף... הוה מייתי לי' יעקב" - שיעקב הביא את הברכה?

יותר מכך: אם בכוונתו של רבי אבא להדגיש שיעקב הביא את הברכה, הוא היה צריך לצטט את הפסוק שהובא בדעה הראשונה ,ויברכני ה' בגללך", המדגיש, לכאורה, שהברכה באה על ידי יעקב, יותר מאשר הפסוק ,ויברך ה' אותך לרגלי".

ב. ברכת לבן או ברכת יעקבו ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

ידועי, שמהותה של ברכה, באופן כללי, היא, ש,מבריכים" ו,ממשיכים" השפעה משרשו ומקורו של המתברך. כלומר, הברכה קשורה מלכתחילה לשרשו ומקורו של המתברך, וצריך רק

להורידה למטה, כנאמרל: ,איש אשר כברכתו ברך אותם".

וזהו ההבדל המהותי בין שני הפירושים שלעיל - הדבר תלוי משרשו וממקורו של מי נמשכה הברכה.

לפי הדעה הראשונה היתה זו ברכה שלבן היה ראוי להל מצד שרשו ומקורו, אלא שהיא נמשכה למטה באמצעות גורם צדדי - ,בגללך" - בזכותו של יעקב. ולכן שרתה הברכה במספר מאה, כי שלמותו של לבן קשורה למספר מאה בלבד, כפי שיוסבר להלן בסעיף י'.

לעומת זאת, רבי אבא סובר, שיעקב הביא ברכה זו בבואו, ,לרגלי", ביאת רגלי"!. הברכה היתה שייכת ליעקב ומותאמת לדרגתו, היא נבעה משרשו ומקורו של יעקב, והוא הביא ברכה זו ללבן. ולכן שרתה הברכה במספר אלף - כי שלמותו של יעקב קשורה למספר אלף, כפי שיוסבר להלן.

ולפי זה מובנים הבדלי הניסוח שבין שתי הדעות:

בדעה הראשונה מודגש שלבן אשכח, לבן מצא את הברכה שלו, אלא שהמציאה נעשתה ,בגיני" דיעקב". ולכן מובא הפסוק שאמר לבן ,נחשתי (הוא גילה בעצמו) ויברכני ה' (אך הגורם לכך היה) בגללך".