130
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי שזהו רמז בלבד. אך נשארת השאלה - הרי הודעת עתידות נעשית על ידי דיבור. ולא עביד הקדוש-ברוך-הוא נס לחנם"?י.
גם אין מובן: תוכנו של הפירוש ,קיפל הקדושדברוך-הוא..." מובא גם במדרש'', אך שם הסיום (איננו ,,שתהא נוחה ליכבש לבניו". אלא) ,כאינש דאמר מן תחות רישא דידך" (=כאדם האומר: מתחת לראשך) - כלומר, בכך מסר הקדוש-ברוך-הוא ליעקב את הבעלות על ארץ ישראלי.
מדוע, אפוא, הסביר רש"י, ש,קיפל הקדוש-ברוך-הוא..." היה רמז ,,שתהא נוחה ליכבש לבניו", עם הקושי הכרוך בכך, כדלעיל, ואינו מסביר (כפירוש המדרש), שהיה זה כדי להראות את בעלותו של יעקב עצמו על ארץ ישראל - ,מן תחות רישא דידך"?
ויצא ג
ד. ,קוס התהלך" - הוכחת בעלות על ארץ ישראל
והתמיהה על כך אף חזקה יותר: גם לגבי אברהם נאמר בגמרא*', שהסיבה לציוו"' ,,קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" היא ,,כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו". אך שם אין רש"י מביא זאת. ומובן, שהענין של ,נוחה ליכבש לבניו" באמצעות פעולתו של האב קשה לקבלו בדרך הפשטדי.
והמטרה של ,,קום התהלך בארץ" היא פשוטה (עד אשר רש"י אינו צריך כלל להסביר זאת בפירושו), שאברהם יבצע פעולה של הליכה בכל מקום ובכל אופן שהוא חפץ ואף אחד לא יפריע לו, כמעשה בעל-בית, פעולה שתוכיח את בעלותו על ארץ-ישראל (וכדלהלן סעיף ז).
ומדוע, אפוא, אין רש"י סובר שפעולה של ,קיפל הקדוש-ברוךהוא..." אצל יעקב היא הוכחה לבעלותו על ארץ ישראל, כפירוש המדרש, אלא מפרש ,רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניך*ו?
הערות
- 1. ברשב"ם (ב"ב ק, א) במחז"ל גבי אברהם (הובא לקמן בפנים סעיף ד) -
- 2. אבל ע"ד הפשט לא מסתבר לומר שזה שידע יעקב שלשעה קיפל הקב"ה כו' פעל באופן טבעי שלא יערערו האומות כו" כו"כ דורות לאח" (ובפרט את"ל שכ"ז הי' בחלום, כבהערה הקודמת) [וגם בנוגע להילוך אברהם בארץ כו' שברשב"ם שם = ע"ד הפשט לא מסתבר לומר שעי"ז נעשה נוחה ליכבש לבניו (ובפרט את"ל שלא קנה אברהם א"י ע"י הילוכו זה - ראה לקמן הערה 33), שלכן לא הביא רש"י זה בפירושו עה"ת, כדלקמן בפנים שם].
- 12. ראה דרשות הר"ן דרוש ח הקדמה הא'. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 126 ואילך (ועוד).
- 3. ב"ר עה"פ (פס"ט, ד).
- 4. שמוחזקת בידו כדבר המונח תחת ראשו (ראה יפה תואר השלם ורד"ל לב"ר שם. וראה לעיל הערה 12).
- 6. שיחות
- 5. ב"ב ק, א (כדעת רבנן).
- 6. לך יג, יז.
- 7. ראה לעיל הערה 12.
- 8. בתו"ח חולין שם משמע שמפרש דהיינו הך, כי זה שנוח ליכבש לבניו הוא מפני שעי"ז קנה יעקב א"י (כנ"ל הערה 12) - אבל (נוסף על הנ"ל הערה 12) מזה גופא שרש"י (והש"ס) מדגיש נוחה ליכבש לבניו, מוכח, שהו"ע בפ"ע. וראה יפה תואר (השלם) לב"ר שם.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"כ ע' 130
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.