110

0( לקוטי

יותר מכך: ,,כובש את יצרו" אינו מבצע רע למעשה. הוא רק מתאווה ל,פעולות הרעות", אך בפועל - ,,יעשה (רק) הטובות". אך קיימת אצל ישראל העבודה הרוחנית של תשובה, תיקון מעשה שאינו טוב - וכיצד ייתכן ענין של תשובה במשמעותה הפשוטה ב,מעשה אבות", כך שיהא ,סימן (ונתינת כח) לבנים"?

ג ,הכובש את יצרו" בעבודת האבות

לכאורה ניתן היה להשיב, שלמרות שלאבות לא היו שום הפרעות מבפנים ח"וי:, אך היו להם הפרעות מבחוץ, מסביבתם, כדלעיל, שאת זאת היה עליהם ,,לכבוש".

יוצא, שעבודתם נחלקה לשניים: העבודה בעליה מדרגה לדרגה בקדושה עצמה, וההתגברות על המכשולים מבחוץ - שההתגברות וה,כיבוש" בעבודת האדם מהוות נתינת כח וסימן לבנים בעבודתו של ה,כובש את יצרו".

אך הסבר זה אינו מספיק, לכאורה. כי במספר פרטים קשה יותר להיות ,כובש את יצרו", להתגבר על הפרעות מבפנים, מאשר להתגבר על מכשולים מבחוץ. ולפי זה: כיצד היתה לישראל נתינת הכוח לעבודה זו ממעשה האבות?

אחד ההסברים לכך הוא: מעלתו של

תולדות ג

ה,כובש את יצרו" היא, שה,גבורה"2 נגד היצר מבטאת את הקשר החזק שלו אל הקדוש-ברוך-הוא - שלמרות שהוא מתאוה לפעולות הרעות, בכל זאת אין הדבר מחליש את רצונו לציית לקדושברוך-הוא ולפעול רק טוב.

ובדומה לכך - ואף יותר - היא מעלתו \,,גבורתו" של בעל התשובת*, שלמרות כשלונו בעבירה, הרי הקשר הפנימי עם הקדוש-ברוך-הוא חזק כל כך, עד אשר הוא מביאו לידי כיבוש הרע - חרטה על העבר ושיבה לעבודת ה'

ולכן ,,מעשה אבות סימן לבנים" הוא גם לגבי העבודה של ,כובש את יצרו" ועבודת התשובה, כי ההתקשרות החזקה הזאת אל הקדוש-ברוך-הוא, ששום דבר אינו יכול להחלישה, ניתנת בירושה מן האבות אשר היו תמיד ,מרכבה" לקדוש-ברוך-הוא באופן שבלתי אפשרי היה הפסק ,,אפילו שעה אחת""?.

ולכן, אם כי ,,גבורתם" של האבות התבטאה בפועל רק כלפי העיכובים שמבחוץ, הרי הגורם ל,,גבורה", שזוהי ההתקשרות החזקה לקדוש-ברוך-הוא, היא מהווה נתינת כח לבנים לגבי ההפרעות שלהם מבפנים'?.