68
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ב
וירא ג
א ,ובלשון זה הוא חול"
מן הפסוק' ,ויאמר אדנ"י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך" מצטט רש"י את המילים ,ויאמר אדנ"י אם נא וגו'", ומפרש: ,לגדול שבהם אמר וקראם כולם אדונים, ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול", ולאחר מכן הוא מפרש פירוש אחר, כדלהלן.
ואין מובן: בתחילת פירושו אומר רש"י ,לגדול שבהם אמר", שאת המילים ,אדנ"י אם נא..." לא אמר אברהם אל כל שלושת האנשים, אלא רק אל הגדול שבהם, ומדוע, אפוא, אומר רש"י מיד לאחר מכן ,וקראם כולם אדונים"2?
ב. ,דבר אחר קודש הוא"
לאחר מכן ממשיך רש"י ואומר: ,דבר אחר קודש הוא, והיה אומר
להקדוש-ברוך-הוא להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים, ואף"על-פי שכתוב אחר וירץ לקראתם:, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן כמו שפירשתי אצל לא ידון רוחי באדם* שנכתב אחר ויולד נח*, ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת ק"כ שנה".
צריך להבין: א) מדוע צריך רש"י לומר שני פירושים, ואינו מסתפק באחד?
ב) מדוע מופיע הפירוש ,הוא חול" כראשון ועיקרי, ואילו הפירוש ,,קודש הוא" כשני?
יותר מכך: כיון שברוב המקומות התואר ,אדנ"י" הוא קודש6, יוצא, שהפירוש ,הוא חול", שמשמעות המילה ,,אדנ"י" שונה מברוב המקומות, הוא רחוק יותר מפשוטו של מקרא מאשר הפירוש ,קודש הוא". ואם כך מדוע הוא מופיע כפירוש ראשון ועיקרי'?
הערות
- 1. שיחות 15
- 1. פרשתנו יח, ג.
- 2. במפרשים (גו"א ודבק טוב כאן. מהרש"ל שבועות לה, ב. וראה חדא"ג מהרש"א שם. של"ה פרשתנו רפ, ב) כתבו דהוקשה לי' לרש"י דהול"ל אדנ"י בניקוד חיריק (לשון יחיד). ולכן מפרש ,שקראם כולם אדונים", ולכן נאמר בניקוד קמ"ץ שהוא (גם) לשון רבים,
- 4. אבל ע"פ פרש"י לקמן (פרשתנו כ, יג) ד,,בהרבה מקומות .. מרות קרוי לשון רבים .. וכן ויקח אדוני יוסף וכו'" - לא קשה למה נאמר ,אדנ"י" בלשון רבים (אף שדיבר ליחיד).
- 3. לעיל פסוק ב.
- 4. בראשית ו, ג.
- 6. שם ה, לב.
- 6. ולהעיר שגם לקמן בפרשתנו (יט, יח) פ" רש"י (כרבותינו) דשם זה קדוש (דלא כבראב"ע שם. וראה ראב"ע משפטים כא, ד).
- 7. ואין לתרץ (כביפה תואר לב"ר פמ"ח, י. של"ה שם. משכיל לדוד כאן. ועוד) דלפי' הב' צ"ל שהמקרא הפוך, ואינו דומה לפרש"י בפ' נח, כי כאן הוא בחד עניינא (חדא"ג מהרש"א ב"מ פו, ב
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.