22

ט. אין די בהכרה באלקות מצד השכל

אך לפי זה יש להבין את דברי הרמב"ם בהמשך בהלכה ג', שלאחר שנעשו בני יעקב ל,אומה שהיא יודעת את ה' עד שארכו הימים לישראל במצרים (ואז התרחש בהם שינוי) וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד עבודה זרה כמותן... וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר" - לפי האמור לעיל מתבטא כאן ההיפך מתוכן הפרק כולו, שהאדם מבין בשכלו הטבעי את האפסות של עבודה זרה, ומכיר את הקדושברוך-הוא. ואילו כאן נאמר, שאפילו ה,אומה שהיא יודעת את ה'" השתנתה ו,וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד עבודהזרה כמותן".

הדבר מובן לפי דברי הרמב"ם בהמשך ובסיום הפרק, ואלה דבריו: ,ומאהבת ה' אותנו עשה משה רבן של כל הנביאים ושלחו, כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' בישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודה זרה וכל הטועים אחריה".

בכך מדגיש הרמב"ם: הענין שמציאות העבודה זרה ועבודתה בכל דרך שהיא (אפילו באופן של דור אנוש), אין לה מציאות ממשית, הוא אכן ניתן להבנה מצד שכלו הטבעי של האדם, והכרחי מצד הבריאה, כדלעיל, וחשוב לדעת זאת כהקדמה להלכות עבודה זרה, כי זה משפיע על שכל האדם להכיר באלקות ולשלול עבודה זרה, כדלעיל -

להסתמך ולבנות על כך בלבד, שההגיון יהווה את הבסיס היחיד למניעת עבודה זדה ולהכרה במציאות הבורא ובעבודתו, כפי שניתן לראות אצל ישראל בתקופה ההיא, שלאחר היותה ,אומה שהיא יודעת את ה'" הרי כאשר ,ארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד עבודה זרה כמותן .. חוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן".

כדי להמנע מחטא עבודה זרה היה עליהם להגיע לכך ש,מאהבת ה' אותנו .. עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו וכיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו..." - כלומר, הקיום היה עקב ציווי ה'.

ולא רק לגבי ההכרה במציאות הבורא אלא גם לגבי עבודתו, שגם לענין זה הגיעו בתקופת אברהם על ידי הכרה טבעית - ,שאין ראוי לעבוד אלא לאלוקה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך... "* - יש לדעת שגם זה תלוי בדברי ה', נבואת משה רבינו. הקדוש-ברוך-הוא ,הודיעם דרך עבודתו".

ויש לומר, שזה חשוב גם להלכה: גם מי שמגיע לשלילת מציאות עבודה זרה ולהכרה באלקות על ידי הבנה שכליתהגיונית, צריך לקיים את מצות וציווי עבודה זרה, כולל הלאו שבה - לא לעבוד עבודה זרה - משום שה' ,הודיעם דרך עבודתו".