19

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

3 לקוטי יותר מכך: הרמב"ם מתאר בפירוט כיצד הגיע לכך אברהם - ,והיה תמיה האיך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו .. ולבו משוטט ומבין".

כלומר, הבריאה עצמה מחייבת ומגלה את ,דרך האמת", ש,יש שם אלוקה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל...".

וכל זה הוא, כאמור לעיל, היסוד וההקדמה, ואף חלק של הלכות עבודה זרה: לא זו בלבד שהדברים מועילים ומשפיעים על כך שהיהודי יימנע מעבודה זרה במעשה, אלא הדברים משפיעים בעיקר על מחשבתו ולבו של האדם, שבהם תיקבע האמת, המונעת כלל אפשרות לחטא זה - שברור לו שלכל הנבראים אין שום מציאות וחשיבות כשלעצמם, כדלעיל*.

ו ,בן ארבעיס" - ההכרה בבורא היא מצד טבע שכלו של האדם

לפי זה ניתן להסביר מדוע בחר

נח א

הרמב"ם את הגירסא ,ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו", ולא את הגירסא ,,בן מ"ח" וכדומה, ובנוסף לכך יובן גם מדוע בכלל צריך הרמב"ם לציין בן כמה היה אז אברהם.

כי גם על ידי פרט זה מובנת ומודגשת יותר שלילת עבודה זרה:

על גיל ארבעים שנה אומרים חז"ל9 ,בן ארבעים לבינה" כלומר, כאשר מגיעים לגיל ארבעים, מגיעים, בדרך הטבע, לשלימות בהבנה, כשם שהנאמר לפני כן ,,בן שלושים לכח" אף הוא ענין בטבע האדם, וכן הנאמר לפני כן ,,בן ה' למקרא", והנאמר לאחר מכן ,בן חמישים לעצה", ,בן שישים לזקנה", וכדומהפ.

מכך מובן שההכרה במציאות הבורא וההבנה בשלילת המציאות והחשיבות של כל דבר זולתו, תלוי בטבעו של שכל הנברא, ואין זה דבר שמעל לשכלו של הנברא'". ולכן סובר הרמב"ם לפי הגירסא ,בן ארבעים שנה הכיר את בוראו", כי זהו הגיל שבו מגיעה ההכרה וההבנה השכלית לשלימותה,

הערות

  1. 1. וגם החלוקה של ההלכות היא לא רק חלוקה בקשר להזמן וירידת הדרגות זו למטה מזו, דהמדובר בה"ב הי' לאחרי שארכו הימים, ופשיטא בנוגע להמדובר בהלכה ג', שמתחיל אז מזמן אברהם - אלא היא (בעיקר) חלוקה בתוכן ההלכה שמשמיענו (אופן ההתאמתות וידיעת האדם בשלילת הע"ז): א) בהלכה א' סוג ע"ז שיסודה בטעות בנ"א, ב) ההלכה בסוג ע"ז שבשקר יסודה, ,נביאי שקר. כוזבים אחרים", ג) ההלכה המכרחת שההכרה באלקות (וזה שע"ז מופרכת) הוא מצד שכל האדם, וכנ"ל.
  2. 2. שיחות
  3. 2. אבות ספ"ה.
  4. 3. וראה ע"ז ה, ב. פרש"י ס"פ תבוא. מאירי לאבות שם.
  5. 4. ומובן שאי"ז סתירה למ"ש הרמב"ם פ"ב ה"ג: ,מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו" ע"ש - כי שם מפורש ,שלא יפנה אחר ע"ז כו' ולא ע"ז בלבד הוא שאסור אלא כל מחשבה שהוא גורם כו'". אבל פשיטא שאדם מותר לחשוב ולהשיג אלקות מתוך הבריאה, ואדרבה - זוהי הדרך לבוא לאהבתו ויראתו כמ"ש הרמב"ם הלי יסוה"ת רפ"ב. וראה לקמן בפנים סעיף ט.

מצוטט ב־1 עמודים

  1. מאמרים מלוקטים בס"ד. ש"פ וארא, מבה"ח שבט ה'תשל"ה לקו"ש ח"כ ע' 19

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.