7

מובן מן הפסוק כפשוטו: נאמר בתורה ,הנה נתתי לכם את כל עשב... לכם יהיה לאכלה", הקדוש-ברוך-הוא התיר אכילת ירק עשב*, וכלשון רש"י בסוף פירושו: ,בירק עשב שהתרתי> לאדם הראשון". כלומר, ירק עשב התרתי, אך לא משהו אחר - בשר'?

ג) והעיקר: מטרתו של פירוש רש"י על התורה היא לפרש פשוטו של מקרא. מהו הקושי כאן בפשוטו של מקרא, שרש"י בא ליישבו בפירושו ,השוה להם בהמות וחיות למאכל... "?

ב הדיוקים בניסות דברי רש"י כן יש מספר דיוקים בלשון רש"י: א) מדוע משתמש כאן רש"י בביטוי שאיננו נפוץ: ,ולא הרשה..." - שזהו סגנון של סיפור, ואינו בסגנונו הרגיל ,אבל בשר אסור", וכדומה?

ב) רש"י מוסיף ומדייק שהאיסור המוטל על אדם ואשתו הוא ,להמית

בריה ולאכול בשר", ואינו אומר בקצרה ובאופן סתמי: ,ולא הרשה לאדם ולאשתו לאכול בשר". מכך

מובן, לכאורה, ש,אכילת בשר" של

בעל חיים שמת מאליו מותרת* - מהו ההכרח לכך לפי פשוטו של מקרא?

ג) מדוע צריך רש"י לחזור שנית ובהרחבה - .אך כל ירק עשב יאכלו יחד כולם"? לאחר שרש"י כבר דיבר לפני כן על איסור אכילת בשר, ובמיוחד כאשר בפסוק נאמר במפורש שירק עשב" הוא ,,לאכלה" הן לאדם והן לחית הארץ - מה מוסיף הפירוש הנ"ל?

ג = וכשבאו בני נח התיר להם בשר

לאחר מכן ממשיך רש"י ואומר: ,וכשבאו בני נח התיר להם בשר שנאמר:* כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון התרתי לכם את כל".

הסיבה לכך שרש"י צריך להדגיש מיד בפרשתנו שבני נח הותרו באכילת בשר היא מובנת: כאמור מספר פעמים, אמנם, רש"י אינו מתרץ בפירושו קושי שיתעורר בלימוד פסוק מאוחר יותר