6

אך כיון שעבודת האדם היא בסדר ובהדרגה, כך גם בענין התשובה:

בתחילת העבודה, כאשר דרגת התשובה באדם עצמו היא באופן שהוא חש שעליו להתנתק מן הרע, הרי התשובה בתחושתו היא בדומה ל,,גזילה" - עליו ,,לגזול", כביכול, ענין השייך לרשות הקליפה.

אך לאחר מכן, כאשר הוא מגיע לדרגה הנעלית יותר בתשובה - ,והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"*, הוא חש בתשובתו מעין שיבה לשרשו ומקורו עד ל,האלקים אשר נתנה" - שרשו ומקורו הראשון, כי מאיר בו

שורש נשמתו כפי שהוא מאוחד עם ,האלקים אשר נתנה" -

כך גם לגבי בירור ניצוצות הקדושה שבדברים האסורים על ידי תשובתו, שאז אין זה ענין של ,גזילה", אלא ,ממך הכל".

והירידה של הניצוצות בכלל היתה מלכתחילה לצורך העליה - סותר על מנת לבנות - שהיהודי ישיב ויעלה אותם לשרשם ומקורם על ידי תשובה.

ועל ידי כך מתעלה היהודי לדרגה הנעלית של תשובה, שבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בן'*.

ולכן (גם) צדיקיא אתבי בתיובתא (=הצדיקים ישובו בתשובה), ובהוראת חז"ל לכל יהודי ולגבי כל יום*: כל ימיו בתשובה.

(משיחת ש"פ ויקרא תש"מ)