525

ומה שמתברך שיהיו כלים טובים למלוי הרצונות,

הנה אין צ"ל במרה שחורה וספקות יותר מדאי, כי גם בזה משתמש היצר. וכבר הי' מדובר בהתועדות פה, אשר אין לשכח שכל ענין הבריאה (כוונתי בזה אפילו בריאה דכללות. וגם כללות ענין ההשתל') הי' מצד שטבע הטוב להיטיב. ומובן שענין הסיבה משפיע וניכר בהבריאה. זהו -- בנוגע להבריאה מצ"ע. וגם במה שמוסיפין בבריאה ע"י עבודה, ג"כ כן הוא, כי כל ההשפעות הן ע"י מנהיג הדור שהוא הוא ראש הדור כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. וסיפר בשיחת שמח"ת תרצ'"ג, וזיל: אַלץ וואָס דער טאַטע האָט מיר געזאָגט שנת תר"ף קבלתי ע"ע בל"נ, רק בתנאי בחסד וברחמים. מיין גוטסקייט קאָסט מיך טייער כו' שלא לנגוע כו' ולא לרחק כו'. עב"ל.

ואחרי שכל אלו לנו, צריך לגשת להעבודה בשמחה ובבטחון גמור, אשר השי"ת ירחם ויעזור ומקדשין אותנו הרבה מלמעלה, ובלבד שנאחוז אָנהאַלטן זיך בחבל

ההתקשרות בצדיקא דאשתכח עתה יתיר גם בעולם הזה המעשה. (ממכתב ג' מנ"א, הישי"ת)

נצטערתי להוודע אשר מצב בריאותו אינו כדבעי ובודאי חלק גדול מזה הוא נערווז ומחשבות, והעדר עבודת ה' דוקא בשמחה. ועל פי פסק הרמב"ם ומובא בטור ושו"ע או"ח סי' רל"א ובכ"מ אשר עבודת השי"ת הוא בכל דרכיך אכילה שתי' הליכה וכו', ונפלאתי עליו, כי הלא עיקר הדבר בא מאמונה בבחי' קטנות, או כלשון רז"ל קטני אמנה כי אמונה כדבעי מכרחת לומר אשר לפום גמלא שיחנא, היינו שאין הקב"ה נותן לאדם עבודה שאינה לפי כוחו, וכיון שהיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, בודאי שאין העבודה ממעטת מצד עצמה בבריאות הגוף. ומה שיש העלמות והסתרים ולפעמים נדמה ואולי גם האמת כן הוא שהם יותר מהמדה, הרי כבר ידוע המבואר בתניא שמטעמים הוא לשון רבים, כי שני סוגים בזה ושני מיני נחת רוח, אם בעבודה שאין עמה מלחמה או דוקא במלחמה. והרי גם במלחמה צריך ללכת מיט א פריילעכן מאַרש, כידוע משיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר. ומלחמה רוחנית היא כנ"ל, אַז דאָס דארף ניט אָנרירן די בריאות בפועל, כאָטש די זאַך דאַרף אַרן,

והשי"ת יחזקהו ויאמצהו אשר מתוך בריאות הנכונה יוכל למלאות שליחותו להפיץ שם תורת החסידות ולעשות לו ית' דירה בתחתונים גם במדינה הנ"ל על ידי

הפצת המעינות חוצה, (ממכתב כ"ח מנחס אב, היתש"כ)