524

... במ"ש במכתבו אודות מצב רוחו וכו' ידוע שישנם כמה ענינים שמציאותם מחוץ לאדם, כמה ענינים שמציאותם היא עכ"פ באדם, וכמה ענינים שכל המציאות שלהם היא המחשבה אודותם. ואף שלכאורה בשעת המחשבה אין נפק"מ מהו תוכן המציאות של הענין, אבל באמת לא כן הוא, כי תמיד נמצא באדם כח הבוחן את ההרגשים שלו, אמיתתם ותקפם, ותוצאות בחי' זו פועלים על האדם אפילו בעת שכח הבוחן הוא בההעלם או בלשון המורגל עתה ...* כיוז שהוא ההעלם שישנו במציאות ומובן שהמחשבות אודותם כותב הם מסוג השלישי, וביטול מציאות מסוג זה קלה יותר, ולא עוד אלא שבא לפעמים דחופות גם בדרך ממילא ע'י היסח הדעת גרידא היסח הדעת ע"י סיבה חיצונית ואפילו היסח הדעת גרידא היסח הדעת ע"י החלטת האדם עצמו.

בטח האמור לעיל ידוע גם לו, אבל לפעמים כשבאים דברים בדבור בכתיבה ונשמעים גם לאחרים, נעשה הענין יותר בהיר. ותקותי שגם בזה יהי' כן, ומוסג"פ העתק מכתבי כללי מר"ה זה, אשר בתוכנו ימצא ג"כ השקפתי בכמה נקודות שנגע בהם במכתבו דרך רמז או יותר מרמז, והמשמשים ג"כ גורם למחשבותיו אודותם כותב.

ובהשתמש בלשון חז'ל, מעשה רב, שזהו ראיה והוכחה הכי חזקה, מאות ואלפים הם שנמצאו במצב רוח אודותו כותב לפני זמן ובטל מצב רוח זה כליל מבלי להשאיר רושם כלל וכלל. (ומזה פשוט סוף הדבר גם בהנוגע לאלו שעדיין אצלם שיריים במצב רוח זה). אלא שלפי הנוהג בעולם אין מכריזים ע"ד כל אלו, כיון שטבע העולם הוא, בה בשעה שמפרסמים וביותר ע"ד המיעוטא דמיעוטא ועוד פחות מזה שיוצא מן הכלל.

והנה כל האמור לעיל הוא, באם היו זקוקים לשקו"ט והסברה בהאמור, אבל בהתבונן ואפילו בהתבוננות קלה, אשר כל אחד ואחד מאתנו עליו למלאות תפקידו בעולם, ז'א להרבות אור ע'י החזקת והפצת אור החיים מתאים להוראת תורתינו תורת חיים, הפצה בחלקו העולמי ועאכו"כ בסביבתו הקרובה, הרי אין נשאר זמן פנוי להתבונן במחשבות ע"ד עצמו מסוג האמור במכתבו, ואף שבצעדים הראשונים לא קל הוא להחליף מחשבה ע"ד עצמו במחשבה אודות התפקיד לפעול בעולמו של הקב"ה, אבל מפעם לפעם נעשה חילוף זה קל יותר, ובפרט כשעושים זה מתוך

שמחה, והיסוד לשמחה זו הוא מ"ש הרמב"ם סוף הל' לולב. (ממכתב י"ג תערי, ה'תשי"ז)

מכתבו עם המוסג"ב בעתו נתקבל. וקראתיו, וגם ביום ה' העבר על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ובודאי ברכם, כל אחד ואחת בהמצטרך להם, לפי ענינם, והשי"ת ימלא ברכותיו בגו"ר על מילואן.