521

.. . בפרשת שבוע דא .. . ובהמשך למש"כ כתיר* והגדתי היום להא כי באתי וגו" .. אינו מובן כלל. - והענין: ובאת אל הכהן - ולא אל המלך ומנהיג. היום .. באתי - כחדשים, דמה שנמצא היום באה"ק, הוא רק מפני שהיום זוכה לזה, וזכות עצמו אינו די, ורק מפני שנשבע ה', לאבותינו, ורק אחרי הודאה זו ולקח גו'.

... הערתי שאינו מובן, הוא מה שאומר הגדתי היום על מה שאירע זה כמה מאות שנים. והערתי ,אל הכהן ולא אל המלך", כי סיפורים כאלו שייכים יותר למנהיג מדינה, ולא לכהן. ומה שפירשתי ד,היום .. באתי?, היינו דבכל יום ויום צריך לזכות מחדש לישב באה"ק. והוא עפמש"נ ולא תקיא כו'. והוא גלות דיחיד, ולאו דוקא חורבן ביהמ"ק. ועיקר כוונתי היתה, מענינא דשנה זו בביטול המאנדאט וכו', ודי לחכימא ברמיזא,

והשי"ת יזכנו בשנת השייית לגאולה האמיתית והשלימה, וכל ישראל יתאחדו וישבו בסוכה אחת, היינו במצוה, ובפרט -- מצוה זו הבאה זכר לענני הכבוד, שלא יהיו ח"ו בישראל כאלו שהענן פולטם.

מאשר הנני קבלת מכתבו מיום הרביעי, ולפלא מה שכותב בתוך דבריו אודות רוחו הנדכאה, אף שהשגחה העליונה העמידתו על חלק היפה לעודד רוח נדכאים, שבמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה, בודאי מעודדים אותו מלמעלה בכמה ענינים ואופנים, שגם מלכתחילה לא יבוא למצב כזה וז"ו, וע"ד מ"ש לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך, שזהו אופן רפואה של בורא עולם ומנהיגו -- שמלכתחילה לא ישנו מצב בלתי רצוי.

-- משא"כ ברפואה לאחרי שחל המצב שעכ"פ נשאר איזה רושם, וכמרזיל יומא פ"ו ע"א.

ויה"ר שמכאן ולהבא עוד יותר יודגש אצל כת"ר המאמר עבדו את ה' בשמחה, שכ"כ השתדל בהפצת עבודה זו כ"ק מורנו הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו נשיאי החסידות, ובפרט ע"פ פסק הרמב"ם ע"ד הכרח אופן עבודה באופן זה דוקא, עיין דבריו בהלכות לולב, דברים נפלאים מורים דרך לנבוכים בזה. ובפרט בתקופתינו הדורשת כחות נוספים אצל כאו"א להלחם נגד הכחות הבלתי רצוים, והרי ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר חיל היוצא למלחמה מנגן בשעת מעשה שיר נצחון שמח, וזה גופא מאפשר וגם מקרב את הנצחון, וק"ל.