509

שם* סו"ס כ"ה -- עיין שו"ת צ"צ חאה"ע סו"ס ייא דדשו בה רבים שומר פתאים ה' -- שייך גם בת"ח היודע הסכנה.

ובגוף ענין דנשואי אלמנה וגרושה ראה פסחים קי"ב סע"א דיש ג"כ מעלה בגרושה לגבי אלמנה. ובשער הפסוקים להאריז"ל ס"פ תצא ,והגרושה יותר נקי" מכולם -- מאלמנה וגם חלוצה -- אלמלא משחז"ל שלש דעות במטה". ובכמה ספרים (הובאו בניצוצי זוהר לזח"ב קב, א) דלאחר יב"ח אין סכנה, אפילו מועטת, באלמנה. ובזהר חי לזח"ב שם בשם הה"מ דאדרבה יש תיקון לנשמת הנפטר אם נשאת האלמנה לת"ח. וכבר נדפס תיקון נשואי אלמנה למהר"ש שרעבי. אבל כמדומה שאין האשכנזים נוהגים בזה -- ועיין צ"צ שם לענין ת"ח בזמה"ז בענינים כאלו. ומיש במשנת בנימין שם עפ השל"ה שאין לשדך עם גרושה שנעשית חלוצה אח"כ לא ציין מקומו בשל"ה לעיין הטעם. ולכאורה עפמ"ש בשער הפסוקים

ה"ז טוב יותר מאלמנה. (ממכחב ייט כסלו ה'תש"ט)

...ובמענה לשאלתו ע"ד נישואי בת כהן לישראל (או ללוי) והנעתק בזה מהערות הרה"ג וכו' קלאצקיז* --

פשוט אשר הקבלה ללמוד (או ליתן צדקה) בכ"י צ"ל באמירת ,בלי נדר"י ובמכש"כ וק"ו ממילי דאיסורא, דכאן הרי ע"י הקבלה מראה דקפיד ע"ז וא"כ נוסף על שלילת נדר, צ"ל ג"כ ביטול (כפי האפשרי) דמילי דסכנתא. וק"ל.

ולגוף הענין: בדורנו ובמקומות אלה, נלפענ"ד -- דכיון דנשתנו העתים ורובא דרובא דנישואין הן כשהחתן הוא למעלה מעשרים שנה: וכלות יר"ש כדבעי -- היו בנמצא יותר מלפנים מאשר עתה,

(ובנדו"ד -- עוד זאת שהמדוברת תחי' מסכימה (ורצונה) שהבעל ישב באהלה של תורה משך זמן לאחרי החתונה והיא תתעסק בפרנסתם -- שזה אינו בנמצא כ"כ, וגם יש חשש לקטטא:),

ועוד וג'ז עיקר דדשו בה רבים הרבה יותר* מאשר בדורות שלפנינו -- יש להתיר הנ"ל כש,יודע מסכת אחת", ואפילו מסכת כלה וכיו"ב:, בעת הנשואין.