502

מי"ש אודות הוראות בעבודה זו, הנה גם בהנ"ל ימצא איזו נקודות. והוראה כללית בזה -- אשר לא כמו שטועים לאמר שעול בני אדם מקיל בעול מלכות שמים, אלא, אדרבה, כל פסיעה וענין של קב"ע בני אדם צריכה לעורר התבוננות, פשוטה וניחד עם זה עמוקה: ומה ציוויו של בו"ד, שגם הוא בריאה כמוני אף שבמשרה גבוה יותר, הנני מקיים מבלי לשאול מקודם הטעמים הפרטים ומקיים אותה בשלימותה, עאכו"כ בהנוגע לציוויו של ממה"מ הקב"ה, שאין ערוך לו כלל וכלל, שצריך אני לקיים כל ציוויו לטוב לי כל הימים.

.בברכה לבשו"ט בכל הנ"ל ולעבודה בהצלחה (ממכחב כ"ה טבת, היתשט"ו)

בנועם קבלתי מכתבו מב' תמוז, בו כתוב אודות התרשמות חיילי היחידה מביקורי אנשי חב"ד.

ותקותי שהתרשמות זו מתורגמת במעשה בפועל, שלא תהי' רק התעוררות לפי שעה, אלא מתבטאת בחיי היום-יום בהנהגה מתאימה. וכבר אמרו חכמינו ז"ל שהמעשה הוא העיקר, שכל מחשבה טובה וענין טוב כוחם יפה כשמתגשמים בפועל.

וכמדובר כמה פעמים, יסוד כל צבא היא המשמעת, כלומר הוצאה לפועל פקודת המפקד, בקבלת עול, בלי חקירה בטעמים והסברים ושיקולים עצמיים כתנאי קודם למעשה, ובשלילת הגישה אשר ,איש פרטי הוא" והנהגתו היא ענין פרטי שלו, והוא מרוצה לקבל עליו התוצאות ויתנהג ככל העולה על רוחו. אלא אדרבה, רגש האחריות גובר, מאחר ובפרט שהנהגת היחיד לפעמים מכריעה גורל כל הפעולה הצבאית, גורל כל הקבוצה ולפעמים גורל כל הצבא וכל העם.

וככל המשל הזה הוא בנוגע לכאו"א בהנהגתו בתורתנו ומצותי' בתור יהודי, אשר כל עמנו, עם בני ישראל, קומה אחת שלימה. והאריכות בזה אך למותר.

בכבוד ובברכת הצלחה במילוי תפקידם האחראי בשלמותו ובתנאים הכי טובים ומתוך שלום ושלוה, וללכת מחיל אל חיל בכל עניניהם בגשמיות וברוחניות גם יחד

(ממכתב ח' תמוז, ה'תשל"ח)