475

ישראל, והעסקנות ע"פ רוב היא בדברים השוים לכל נפש, ולפעמים הנוגעים ביותר לאלו הרחוקים מהתומ"צ. אבל, לאידך גיסא, אין לדבר עדכ"ז עם כאו"א, ופשיטא שצריך ליזהר מאלו שיריעו אח"כ אני העשרתי את אברם.

ושתי נקודות בזה, 1) שצ"ל בדרך כבוד (ובמכש"כ מטתם ת"ח, שדימוהו רזיל (כתובות קה, ב) להקרבת בכורים דוקא, ולא לתרומה וכיו"ב, וק"ל) מצד הגותן, דאין זה כלל וכלל ענין של משולח ח'ו. צ'ל ההסבר שבאין יכולת לכאו"א לקחת חלק בעבודתו בקדש של כ"ק אד"ש, שבאמת היא חובת כל אחד מישראל, הרי ע"י שנותנים נפנה: א) מסלקים טרדה זו מעליו למען לא יהי' בלבול זה להפריע מהעבודה, ב) והוא העיקר: עי"ז לוקחים איזה חלק בעבודת הקדש שלו. ומצד זה הרי צ"ל הנתינה באופן אחר ובכמות אחרות. -- צ"ל התענינות לקרב את הנותן וביב, אם רק אפשרי הדבר, לכללות הענין של רבי ומנהיג ישראל, אם ע"י דבור, בקירוב, או ע"י הנדפסים (זכרונות, שיחות וכו).

בדבר התענינות במצב החינוך וכו' במקומות שנמצא, ה"ז היא אחת המטרות של שליחות כזו של שלו, אבל אין עליו לשכוח עיקר מטרת נסיעתו...

. . אכפיל עוה"פ -- שבמכתבי הארוך* הי' כוונתי לא עליו בפרט, אלא לכל קבוצם יחד אשר בזה מחולקת עבודת נפנה משאר הענינים. ועי"ד דוגמא שבעצם החיות הכל שוים ואין החילוק אלא בהתפשטות, ואכמיל.

(ממכתב ט"ו אדר ה'תש"ט)

.. ויעויין בסוף המאמר שבקונטי הנ"ל* ע"ד גודל המעשה על צדקה בכלל, וכבר כתבתי לא', שכמה עלוב הסדר שאפילו המעשה על נפנה, שהיא המעולה שבמעולה כידוע, עדיין דורש זירוז.

(ממכתב ט"ו אדר, ה'תש"ט)