431

ט. שני האופנים ב,התלבשות" האור האלקי

בדוגמא זו של הטלית מדובר על אור אלקי מקיף הנעלה לחלוטין מקשר ל,כלים", ולכן אין בו שום קדושה, עד אשר ,,מותר להשתמש בה דברי חול",

ובדומה לה למעלה היא בחינת ,אנכי" - ,דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל"9. שבמילה ,,אנכי" אין כלל קדושה של שם ה', ,,אנכי" הוא רמז בלבד ל,בחינת אנכי מי שאנכי", עצמותו ית'.

בדומה לכך גם באור הקשור לאותיות וכלים יש שני אופנים:

א) האור ש,מתלבש"*: ונתפס בתוך האותיות, כגון: רב המסביר רעיון שכלי, שהרעיון מלובש בתוך מילותיו של הרב.

ב) האור שאינו יכול להתלבש באותיות, והאותיות רק רומזות לאור, כגון: חידה"*, שמילותיה רק רומזות לרעיון עמוק, אך אין לומר שהרעיון מלובש במלות החידה'".

ובדומה לכך יש שני אופנים באור האלקי, כלשון המאמר שדלעיל לגבי ,אנכי" - (א) אתפס בשם, (ב) אתרמיז באות וקוצא:

,אתפס בשם" - האור מצטמצם ומתלבש ונתפס בתוך השם, ולכן נעשה האור בעל צורה והגבלה בהתאם לצורה של אותיות השם.

,אתרמיז .. באות וקוצא" - הקשר בין ה,אות וקוצא" לבין האור האלקי הוא בכך שיש בצורתם רמז לאור.

לדוגמא: הנקודה של האות יו"ד היא רמז להתבטלות של ספירת החכמה. והקוץ שעל היו"ד, שאיננו צורת אות, כי אם רק ,רמז בלבד"*'י, הוא רמז לדרגת הכתר שאינה בגדר של הבנה כלל, ומתגלה רק בדרך ,רמז'""5.

אך האור עצמו אינו מתלבש ונתפס בצורת האות והקוץ, כך שהקשר ביניהם הוא בדרך רמז בלבד?*.

בכלל משל* (ועייג"כ ד"ה ביום השמע"צ עת"ר). *31) לקו"ת תצא שם. וראה לעיל הערה 21. 2) ראה לקו"ת ויקרא (ה, ריש ע"ב) דבתגין

של ס"ת ,רמזו רזין דאורייתא שלא יוכלו

להתלבש בדיבור .. כמו לחכימא ברמיזא כו'".

וראה אוה"ת תצא שם (וסד"ה אורח חיים הנ"ל)

בנוגע לקוצו של יו"ד, שעפ"ז [שהוא רק כמו ענין

חכימא לרמיזא] מובן זה שיש קס"ד (מנחות לד,

סע"א) דקוצו של יו"ד אינו לעיכובא - דלכאורה,

מכיון דקוש"י הוא בכתר פשיטא דמעכב יותר -

כי מכיון דאינו נתפס באות ממש כמו שאר

האותיות רק ע"ד הרמז, א"כ ס"ד דאינו מעכב*.