410

אותם ניכרת אצלם בגלוי, עד כדי כך שהם נקראים בשם ,אלקים".

ואם כך, אין מובן:

כאן באגרת התשובה מדובר על בחינת החיות המהווה ומחיה את המלאכים, שחיותם היא רק מבחינת חיצוניות, ככל צבא השמים. וכיצד קשור לכאן הענין ש,נקראו המלאכים בשם אלקים" המצביע על אופן חיותם, שבו הם נבדלים מצבא השמים, שהחיות ניכרת אצלם בגילוי?

התמיהה גדולה יותר: לגבי נשמת האדם, ששורשה בפנימיות החיות האלקית (שם הוי') אין מוצאים שהיא נקראת בשם ,הו""?, כפי שמובן גם מכך שבסיום הענין ,אבל נשמת האדם..." אין הוא אומר ,,נקראת בשם הו"", כנאמר לגבי המלאכים, אלא ,היא חלק שם הוי' ברוך הוא", והסיבה לכך היא, שנשמת האדם היא חיות שם הו", אך לא בגלוי.

ואף יותר מכך: מזה שנשמת האדם אינה נקראת אפילו בשם אלקים, להיות ש,אחר כך ירדה .. על ידי בחינת האותיות שבמאמר נעשה אדם" מובן, שאפילו דרגה זו אינה גלויה בנשמת האדם.

ונדרש הסבר: כיצד מתאים לכתוב

אנח"ת ג

כאן ענין המצביע על יתרון המלאכים על פני נשמת האדם - בשעה שמדובר כאן על מעלת נשמת האדם על צבא השמים, ואפילו על המלאכים?

ג. נשמת האדם קשורה לשם הו'' גם כשהיא בגוף

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בציטוט הפסוק ,כי חלק הו" עמו... " מתכוין אדמו"ר הזקן להסביר שלא זו בלבד ששורש הנשמה הוא משם הוי', אלא גם נשמת האדם כפי שהיא נמצאת למטה בגוף, שדוקא אז היא נקראת ,נשמת האדם", היא ,חלק שם הוי' ברוך הוא""'.