361

האלוקות שבסוכות הם נעלים מן ההתחלקות א בין רוחניות לגשמיות, לפיכך הם מקדשים את הזמן של סוכות, כפי שהם מקדשים את גשמיות הסוכה.

וכיון שהזמן של סוכות נראה בחיצוניותו זהה לכל השנה - שלא כסוכה הגשמית (הסכך והדפנות) שגם בגשמיות היא ,מקיפה", ובמיוחד כאשר עשיית הסוכה חייבת להיות לשם מצות* סוכה - יוצא, שהתקדשותו של הזמן שחל בו סוכות מביעה את גילוי האלוקות של סוכות, שאינם מוגבלים בהבחנה בין הוחניות לגשמיות, ביתר שאת מאשר הקדשת גשמיות הסוכה.

למרות זאת, כיוון שקדושת הסכך והדפנות, ואפילו קדושת הזמן של סוכות, נובעת מגילוי הקדושה בסוכה, ולא מעצמם, מורה הדבר על כך שגם סוג האחדות שבסוכה מוגבל בהגבלה של אחדות שמעל להתחלקות, אלא שלאחדות שלמעלה מהתחלקות אין הגבלה לגבי מקום השפעתה, והיא משפיעה בכל מקום.

לעומת זאת האחדות שבארבעת

המינים איננה נובעת מקיום המצוה, אלא מעצם טבעם. כלומר, הפרטים מתאחדים לא מפני שענין האחדות (שמחוץ להם) משפיע עליהם וחודר לתוכם, אלא שהם עצמם אחדות, וזה מגלה את האחדות האמיתית,

י. הקשר שבין שביתת התג וארבעת המינים לבין בנית בית המקדש, ושמו של משיח

לפי האמור לעיל יובנו הקשר בין שביתת החג לבין בנית בית המקדש, וכן הסיבה לכך שדוקא שביתת החג וקיום מצות סוכה מביאים לבנית בית המקדש, והקשר בין נטילת ארבעת המינים לשמו של משיח:

משמעותו של ,בנין בית המקדש" היא, שמהותו של בית-המקדש, ,,כסא כבוד מרום מראשון", משפיעה גם על ,מקום מקדשנו", שהוא חלק מן העולם, דבר-חול. לפיכך ניתן להגיע לכך בעיקר באמצעות הענין של ,ביום הראשון מקרא קודש", שענני הכבוד אינם משפיעים על עצי הסוכה בלבד, אלא גם על הזמן, ההופך לרגל, המשבית את החול (,ראשון" - ,כל מלאכת עבודה לא תעשו") באמצעות מקרא קודש (קריאתו קודש, '+ והחדרת הקודש אל תוכו).

בכל זאת, גם ההשפעה על ,מקום מקדשנו" באה רק מן הגילוי מלמעלה