343

הוא מדגיש שהענין של ,איץן מניחים... " זהה בכל שלושת המקומות.

כשם שבני דורו של נח והמצרים רצו למנוע מעבר ממקום אחד לאחר (את כניסת נח ואת יציאת ישראל), כך גם בעניננו: ישראל רצו למנוע את מעברו של משה ממקום למקום - את עלייתו להר. וכיון שה' אמר ,ומת בהר..", תגרום מניעתה של עלית משה להר, לעיכוב פטירתו>.

ה. ההבדל בין בני דורו של נח והמצרים לבין ישראל

בכך מובן מדוע מספיק לומר במקרה שלנו ,אין אנו מניחים אותו", ואילו בשני המקרים האחרים זקוק רש"י להוספה ,ולא עוד...":

בני דורו של נח והמצרים, בהיותם רשעים, לא היו בטוחים שהוראת הקדוש-ברוך-הוא על הכניסה לתיבה ,לימים עוד שבעה"" ועל יציאת מצרים ,כחצות הלילה... ואחרי כן אצא"*' חייבת להתבצע בדיוק כך. לכן אין הם מסתפקים ב,אין אנו מניחים אותו" ביום המיועד, אלא יהיה עליהם להזהר ימים ושבועות, באופן תמידי, שנח לא יכנס לתיבה ושישראל לא ייצאו ממצרים. לכן הם ה מוכרחים לבצע פעולה שתבטל לחלוטין את האפשרות לכניסה ויציאה

- ,מבקעין את התכה", בהם".

לא כך במקרה שלנו, כאשר מדובר על צדיקים, שידעו בודאות שגזירת הקדוש-ברוך-הוא שהביאה לדברי משה ,היום מלאו ימי" - ביום זה אמות היא מדוייקת, והם סברו שאם משה לא יהיה על ההר ביום זה, שעליו נגזר מות משה, תתבטל הגזירה [בדומה לדברי רש"י קודם לכן", שלאחר כיבוש ארץ סיחון ועוג חשב משה ש,הותר הנדר"].

לכן הם הסתפקו ב,אין אנו מניחים אותו" לעלות להר ביום זה, כדי להסיר את הגזירה על פטירת משה.

,הורגין

4 ההסבר לציון שני הפרטים בהצט:ידות בני נח והמצרים

ההסבר לכך שרש"י מציין שי פרטים בענין של ,ולא עוד אלא אנו נוטלין... " הוא:

בני דורו של נח ראו שהקדוש-ברוךהוא מתכוון להציל את נח מן המבול עלדידי כניסתו לתיבה. לכן הם סברו, שבגלל שבירת התיבה, מקום מקלטו של נח, ,לא יוכל" הקדוש-ברוך-הוא להביא את המבול.

לפיכך, בהבינם שנח ישתדל למנוע את שבירת התיבה, הם היו מוכרחים לחפש דרך שבה יוכלו לשבור את התיבה, וביחד עם זאת להזהר מהריגת נח, מפני שאם הם יהרגו את נח, הרי