335

השמים ואת הארץ כעדים ממש (ולא לפסוק ,העדותי בכם היום את השמים...", אשר בסוף פרשת נצבים"),

וכך מובנת התועלת בהיותם של השמים והארץ עדים להתראה, כי הדבר הובא לידיעת ישראל.

4 על פרשת נצבים - סימן; על פרשת האז'נו - עדות ממש

אך לפי זה מתגברת השאלה שלעיל בסעיף ג': לפי האמור יוצא, שהשמים והארץ הם עדים ממש רק על הדברים שנאמרו בפרשת האזינו, ואילו על דברי משה רבינו לישראל בפרשת נצבים הם סימן בלבד, ולא עדים ממשיים.

לעומת זאת, תוכן השירה בפרשתנו איננו רק אודות עצם חובת קיום התורה והמצוות, אלא היא כוללת את דברי הברית, שבהם פרטים רבים כמפורט בפרשה, ולפיכך: א) קיימת אפשרות של הכחשה ,לא קבלנו עלינו הברית"; ב) לכך אין די בסימן ואות (ואפילו באופן השני שבפרוש רש"י בפרשת נצבים), שכן סימן רק מזכיר את הענין בכללותו, אך אין די בו כאשר מדובר על פרטים רבים, אשר אפשר לגמרי להכחישם.

לפיכך יש צורך בעדים ממש על ענין זה, אשר שומעים את פרטי ההתראה ומעידים על כך, ואף יכולים לבצע את עדותם למעשה.

ח. השמים והאר - שתי קבוצות עדים

מן הענינים ההלכתיים המפולאים אשר בפירוש רש"י זה:

לכאורה, אם רש"י מפרש שהן השמים והן הארץ הם עדים, מדוע אין הוא מצטט מן הפסוק, בתחילת פירושו, גם את המילים ,ותשמע הארץ"?

דבר זה יובן לפי שאלה אחרת: השמים והארץ הם עדים ממש, שעליהם נאמר'*, ,עלדפי שני עדים... יקום דבר", ששני העדים צריכים להיות ביחד, באותו אופן. ואם כך, מתעוררת השאלה: לשמים אמר משה ,האזינו", ולארץ - ,ותשמע", ויוצא