296

8 לקוטי על הפסוק* ,,רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף", שהרעב והצמא של הגוף למאכל או למשקה נובעים מכך ש,נפשם בהם תתעטף", מכך שהנפש רוצה לברר ולזכך את ניצוצות הקדושה שבמאכל ובמשקה, מפני שניצוצות אלו שייכים אליו, ,,שהוא (דוקא) צריך לתקן".

כלומר, אמנם האדם חש רעב גופני למזון, אך לאמיתו של דבר זהו ה,,רעב" של נשמתו לניצוצות הקדושה שבמאכל השייכים אליו.

כך גם בעניננו: בקשות היהודי ותחנוניו אל הקדוש-ברוך-הוא בראש השנה לצרכים גשמיים ורוחניים, הן לאמיתו של דבר ה,רעב" של נשמתו להגשים את כוונת הקדוש-ברוך-הוא להפיכת דברים גשמיים אלו לדירה לה' יתברך, גם אם בחיצוניות נראה שהן נובעות מהתחשבותו במציאותו העצמית ובענינים של בני חיי ומזוני.

יתרדעל-כן: עצם העובדה, שיהודים מתעוררים מעומק נשמתם באמירת ,ונתנה תוקף... מי ינוח..." יותר מן ההתעוררות באמירת ,מלוך על העולם כולו בכבודך..." היא הוכחה לכך, שאכן זוהי האמת בעומקם של דברים.

למרות שהטעם הגלוי לכך הוא, שבהיות האדם נשמה בגוף קרובים אליו עניני העולם"הזה א יותר. מן הענינים הרוחניים, הרי הטעם העמוק לכך הוא, שרצון הקדוש-ברוך-הוא הוא דירה בתחתונים דוקא (כדלעיל בסעיף ר'),

ר"ח - ו' תשרי

לפיכך הוא מתעורר יותר דוקא בבקשות. התעוררות זו היא בפנימיותה השתוקקות של עצם הנשמה להגשים את הכוונה העליונה להפיכת העולם לדירה לה' יתברך.

ט. ההסבר לדו-שיח ביץן חנה לבין עלי הכהן

ויש לומר, שזוהי הסיבה לקביעת קריאת ההפטרה על תפילת חנה בראש השנה, כולל דברי עלי הכהן ,עד מתי תשתכרין...":

טענת עלי היתה, שכאשר נצבים ,לפני ה'" - ,,לפני קודש הקדשים"?* - אין לחשוב על שום דבר, אלא על כך שעומדים ,לפני ה'"יי. אין אז מקום לבקשות על ענינים גשמיים, ואפילו לא לבקשה כמו ,ונתתה לאמתך זרע אנשים"", ובודאי לא באופן של ,הרבתה להתפלל"*. זוהי ,,שכרות" של רצונה, שהוא אמנם טוב, אבל רצון עצמיי*. רצונה עז כל כך עד שהיא איננה שמה לב למקום בו היא נמצאת, ,לפני ה'".