294

הוא כעומד לפני המלך*, ובעמדו לפני המלך אל לו לגלות תחושת? ישות עצמית, עד כדי כך, שנאמר בגמרא, שאפילו על מעשה של ,מחוה במחוג קדמי מלכא" (=רומז בתנועה לפני המלך") מגיע עונש של היפך החיים, יחד עם ואת נקבעו בנוסח התפילה של כל יהודי י"ב הברכות האמצעיות, שתוכנן הוא בקשת צרכי האדם.

אך יש הבדל עצום בין תפילת ראש השנה לתפילות בכל השנה:

במשך השנה, לאחר ההכתרה בראש השנה, הקדוש-ברוך-הוא הוא כביכול, כ,,מלך" המנהיג מדינה, והתבטלות בני המדינה למלך היא באופן שמורגשים מציאותם וצרכיהם של המונהגים. רק כאשר נצבים ממש לפני המלך, צריך להראות בודאות שהמדינה כולה נכנעת לפניו.

לעומת זאת, בשעה שמכתירים את המלך, כאשר הוא עדיין רם ונישא, מעל להנהגת המדינה, דרושה כניעה והתבטלות עצומה יותר, כך שלא תורגש שום מציאות זולת המלך עצמו. ונשאלת השאלה: כיצד ייתכן במצב כזה לבקש מן המלך צרכים אישיים?

ר"ח - ו' תשרי

ו. בקשת הצרכים היא כדי להמליך עליהם את הקדוש-ברוך-הוא

היהודי אינו צריך לבקש את צרכיו בראש השנה לתועלתו שלו, כדי שתהיה לו רווחה בענינים גשמיים, ואפילו רוחניים, אלא בהמשך לעבודת ,תמליכוני עליכם":

ההגשמה של ,,מלוך על העולם כולו בכבודך", השראת מלכות הקדושברוך-הוא בכל העולם יכולים להתקיים רק על-ידי התעסקותו של היהודי בעניני העולם הזה ובהפיכתם ל,מכון לשבתו יתברך"?.

כיון שלכל יהודי יש ניצוצות קדושה השייכות לנשמתו, ואשר הוא חייב לבררם ולזככם", והם ,מלובשים" בדברים הגשמיים שהקדוש-ברוך-הוא ייעד בשבילו, לפיכך מבקש היהודי מן הקדוש-ברוך-הוא שיתן לו דברים אלו כדי שיוכל להגשים באמצעותם את ,מלוך על העולם כולו" - בחלק השייך אלין.

יוצא אפוא, שגם בבקשת צרכי האדם בראש השנה אינה מעורבת הרגשת ישות עצמית, כי הוא מבקש זאת למען הקדוש-ברוך-הואיי. להיפך - הבקשה נובעת דוקא מן ההתבטלות