236

והתמכרתם שם לאוביך לעבדים ולשפחות ואין קונה".

בפשטות מובן, שכיון שפסוק זה נאמר בסיום התוכחה, הוא בא לבטא את ,היפך הטוב" הגדול ביותר. ואם כך, אין מובן: מהי הפורענות הגדולה בכך שבני ישראל יחזרו למצרים וכו''!, ואף אחד לא ירצה לקנותם?' לעבדים ולשפחות?

רש"י מסביר על כך: ,באניות" - הכוונה היא: ,,בספינות בשבי". כלומר הם יחזרו למצרים כשבויים'; ועל המילים ,ואין קונה" אומר רש"י ,כי יגזרו עליך הרג וכיליון".

במבט ראשון נראה, שבפסוק ישנן בעיקר שתי פורעניות: א) ישראל יבואו למצרים ,,בשבי"; ב) ,יגזרו עליך הרג וכיליון". ושאר המילים בפסוק (,באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם לאויבך לעבדים ולשפחות") הן רק פרטים בשתי הפורעניות הללו.

אך אפשר לומר, שרש"י מראה, באמצעות לשונו המדוייקת בפירושו כיצד כל פרט בפסוק מוסיף דבר שהוא כשלעצמו היפך הטוב, כדלהלן. ובדומה לכך ביינה של תורה הוא מסביר כיצד כל ענין מוסיף בגדולה ובטוב של הברכה שתהיה לישראל.

ג. השאלה על ההדגשה ,בדרך אשר אמרת"..." כדי להבין זאת, יש להקדים ולהסביר מדוע מדגישה התורה ,והשיבך... בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה", שהרי, לכאורה, מהי חשיבות עובדה זו וכיצד היא קשורה לתוכחה? ולכאורה, אין רואים שרש"י עונה על כך בפירושו.

יש המפרשים'', שבכך מסבירה התורה מדוע ,והשיבך" דוקא ,באניות": * כיון שהקדוש-ברוך-הוא אמר ,לא תוסיף עוד לראותה" - בדרך זו (,לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד"") = לא ייתכן שישראל יבואו למצרים ,,בדרך הזה", בדרך היבשה, ולכן מודגש בפסוק ,והשיבך... באניות... ".

אך קשה להסביר כך לפי פשוטו של מקרא (דרכו של רש"י בפירושו על התורה), כי מדוע חשוב לציין בתוכחה ש,והשיבך ה' מצרים" איננו סותר את ,לא תוסיף לראותה"? ובמיוחד כאשר, לכאורה, לא היה צריך להיכתב ,,בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה" - כי גם זה לא קשור, לכאורה, לתוכחה - וממילא לא היה צורך לציין ,,באניות"*.