225

שבת הוא בה עצמה: ,זכור לשמור ולקדש את יום השבת" - ה,זכור" עצמו מביא את הקדושה, את גילוי אחדות ה'. לעומת זאת, גילוי האלקות באמצעות זכירת עמלק מתהווה דוקא עלדידי זכור לעונש*, על"ידי ביטוש וביטול מעשים של ,מתכוין למרוד בו"'+.

אז מתגלה ה,כוס של חומץ", שגם חומץ הוא דבר המשיב את הנפש, כי דוקא. עלדידי זכירת עמלק מתגלה, שגם ענינו של עמלק נובע מכוח האלקות הבלתי-מוגבל?י.

דבר זה מתאים להסברו של אדמו"ר הזקן בתניא*, שיש ,שתי מיני נחת רוח", כשם שבמטעמים גשמיים יש שני מיני מעדנים: מצד אחד מאכלים ערבים ומתוקים, ומצד שני ,דברים חריפים או חמוצים" אלא שהם ,מתובלים ומתוקנים היטב עד שנעשו מעדנים להשיב את הנפש"; וזה מה שכתובי* ,כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה, פי': שישוב מרשעו ויעשה

הרע שלו יום ואור למעלה". כלומר, גם ה,פעל" של הרשע, שגם הוא ,פעל ה", הוא כדי ,שישוב מרשעו ויעשה הרע שלו ,יום ואור".

ו ההוראות הנובעות מכך

מכאן הוראה לכל יהודי בעבודת ה' שלו, בשני קצוות:

כאשר יהודי נמצא בדרגה גבוהה, דרגה של יום השבת*, קודש לה עלול הוא לחשוב שהוא איננו זקוק לזהירות, כיון שהוא בבחינת קודש ואין לו קשר לעובדין דחול* - על כך באה ההוראה, שביחד עם שבת יש צורך בזכירת עמלק. כיון שלעמלק יש שורש בקדושה, הרי אף במצב נעלה ביותר יש להיזהר מפני השפעה של קליפת עמלק - מרידה בקדוש-ברוך-הוא (ואף עם היא ,דקה" מאד, מחוי במחוגלי כו').

מצד שני: גם ליהודי כזה, שנדמה לו שהוא בשפל המדרגה, בבחינת עמלק, אסור להתייאש, ועליו לדעת שגם לעמלק יש שורש בקדושה, ואף ממנו אפשר לעשות ,כוס של חומץ" המשיב את הנפש, וכיתרון האור מתוך החושך5.