187

שכיון שכך, יש מעלה נוספת בנבואת משה, והיא ,,במה האמינו בו, במעמד הר סיני" - שנבואה זו היא באופן של ,ראינו ושמענו".

ובהמשך לכך שנבואת משה קשורה ל,מעמד הר סיני", הוא אומר בפרק הבא, שלכן מאמתת נבואת משה גם את האמונה באמיתות התורה שמעל לנבואה, את האמונה בכך שהתורה ,עומדת לעולם ולעולמי עולמים" ובכך ש,אין נביא רשאי לחדש דבר" - ולפיכך, אם בא נביא ואומר ,שה' שלחו להוסיף מצוה..." הרי הוא ,מכחיש נבואתו של משה".

יג ההבדל בין הדברים השונים של נב'אי השקר

אך את הביטוי ,,להכחיש נבואתו של משה" כותב הרמב"ם רק לגבי נביא האומר ,,שה' שלחו להוסיף מצוה...", וכן לגבי האומר ,שה' צוה שתעבד עבודת כוכבים...", ואילו במקרה ש,עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר... שה' צוה לו שהדין כך..." אין הוא אומר ,,להכחיש נבואתו של משה", אלא ,להכחיש התורה" -

ההסבר לכך הוא:

כאשר9 נביא אומר ,שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע... או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה", ועל-אחת-כמה-וכמה כשאומר

,שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים", הרי כוונתו להכחיש את הבסיס של ,מעמד הר סיני"6, שהקדוש-ברוך-הוא בחר במשה רבינו ונתן באמצעותו את כל התורה ,,לעולם ולעולמי עולמים".

וכיון ש,מעמד הר סיני" נתאמת אצל ישראל על ידי ש,עינינו ראו... ואזנינו שמעו" נבואתו של משה - יוצא, שבכך הוא ,,מכחיש נבואתו של משה"5.

ואילו מי ש,,עקר דבר... או שאמר... שה' צוה לו שהדין כך..." אינו מכחיש בכך את יסוד כל התורה, אלא מדבר רק על דין מסויים בתורה, שלפי נבואתו-שלו הדין הוא ,,כך", עד אשר ייתכן ש,כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור"* - הוא אף מאמת את דין התורה, אלא שלמעשה אופן זה של פסיקת הלכות הוא ההיפך מציווי התורה ,לא בשמים היא".

לפיכך אין הרמב"ם אומר כאן ,להכחיש נבואתו של משה", אלא ,להכחיש התורה", כי הוא מכחיש רק דין בתורה, ולא את מעמד הר סיני, ואת יסודי כל התורה, שנתאמתו על ידי נבואת משה שראינו ושמענו.

(משיחת חגה"ש וש"פ נשא תשל"ד)