178

1% לקוטי

לכן מדייק הרמב"ם בלשונו ואומר ,מפני המצוה שצוה משה בתורה . אליו תשמעון" - כי בהיותה ,מצוה .. בתורהיי" יש לה תוקף מיוחד שאינו קיים בציווי ה' על ידי הנביא, עד להבדל העיקרי והיסודי בהלכה בין דברי תורה לדברי נביאים''.

ב. השאלה על המשך דברי הרמב"ס

אך לפי זה, ששמיעתנו לדברי הנביא היא עקב ציווי התורה, ולא עקב ה,אות" בלבד - כציווי של נביא'' - אין מובן המשך פרק ח' בהלכות יסודי התורה ברמב"ם, שם הוא מאריך ומסביר שבני ישראל לא האמינו לנבואת משה רבינו ,מפני האותות שעשה" - כי ,,המאמין על פי האותות יש בלבו דופי", אלא ,במה האמינו בו, במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר", ובסיום הפרק%5 הוא אומר ,לפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות

שופטים ג

ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו .. לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה..."-

שהרי, לכאורה, כיון שאנו מאמינים ומצייתים לנביא אמת (ולא לנביא אחר) עקב תוקף ציווי התורה ,,אליו תשמעון" (,,לא תשמע אל דברי הנביא ההוא") ולא עקב הוודאות בכך שדברו הוא דבר ה', היה צריך ענין זה (שמדובר בענין שונה לחלוטין) להיכתב בספר היד החזקה. ובכלל: בספר היד החזקה, שהוא ספר הלכות, מתאים לכתוב הוכחות בדרך ההלכה, ואילו הוכחה שכלית לכך שנביא שביקש להכחיש נבואתו של משה הוא נביא שקר - ,שהרי זה בא .. להכחיש מה שראית בעיניך" - מתאימה יותר לספר מורה נבוכים של הרמב"ם?

לכאורה, צריך היה הרמב"ם לומר את ההלכה בקצרה, שאין אנו צריכים להאמין ולציית לנביא ,מפני האות לבדו", אלא ,מפני המצוה שצוה משה בתורה .. אף"על-פי שאין אנו יודעים אם האות אמת או בכישוף ולט", ו,אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים וביקש להכחיש נבואתו של משה"- שעל ידי כך מכחיש את אמיתיות התורה - הרי אז אפילו ,,אם בא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא".

ג. מדוע מדבר הרמב"ם על ,להכחיש נבואת משה":

יותר מכך: בפרק שלאחר מכן רואים שהרמב"ם מקשר את ענין התורה בכלל