99

לפי זה מובן מדוע מודגש ב,כל המצוה .. למען" הענין של ,אם התחלת במצוה גמור אותה": בכך מבהירה התורה שהכניסה לארץ היא דוקא על ידי ,,בל המצוה", על ידי ש,גומרה" - אלו אשר השלימו את קיום המצוה, בסוף שנת הארבעים.

ו ההוכחה ממשה מסבירה כמה פרטים בענין של ,נקראת על שם הגומרה"

אך מתעוררת השאלה: ביחס לבני ישראל שהיו קשורים לעצת המרגלים וסרבו להכנס לארץ ישראל, מובן מדוע מצוותיהם נחשבות לזכותם של הנכנסים לארץ ישראל, לענין זה, כיון שהם לא רצו להכנס לארץ ישראל, אלא, להיפך, הם גרמו לישראל להישאר במדבר ארבעים שנה. אך מדוע אין נחשבות המצוות של אותם אשר לא השתתפו עם המרגלים ומתו במדבר רק מפני הגזירה ,מעשרים שנה ולמעלה" כמצוות שהועילו לכניסה לארץ.

הגזירה בגיל צעיר מעשרים שנה, אך לא רצו להכנס לארץ ישראל, ובכל זאת לא חלה עליהם הגזירה של דור המרגלים והם נכנסו לארץ ישראל - מדוע נקראת המצוה על שמם?

לכן מבאר רש"י ,שנאמר?י ואת עצמות יוסף... והלא משה לבדו נתעסק בהם להעלותם, אלא לפי שלא הספיק לגומרה וגמרוה ישראל", ולפי זה מובן: א) אין חשיבות לסיבה שבגללה הוא לא השלים את המצוה, ואפילו מתוך אונס, כפי שמשה ,לא הספיק לגומרה", ובכל אופן נקראת המצוה רק על שם גומרה.

ב) וכך מצד שני, למרות שמיוצאי מצרים שהיו פחות מגיל עשרים שנה, אשר מאוחר יותר הביאו את עצמות יוסף אל ארץ ישראל וקברום בשכם, לא רצו לסייע למשה בעת יציאת מצרים בהוצאת עצמות יוסף ממצרים, אך למרות זאת, כיון שהם גמרו את המצוה היא נקראת על שמם.

וכך בעניננו, לגבי הכניסה לארץ: א) היא נקראת על שם הגומרה גם כלפי אלו שלא נכנסו מתוך אונס, שלא באשמתם. ב) היא נקראת על שם הגומרה גם אם הגומר לא התחיל את המצוה לפני כן, ואף עשה את ההיפך ממנהפי.

ולפי זה מובן בפשטות מדוע מציין רש"י דוקא ענין זה ,,שאינה נקראת המצוה אלא על שם הגומרה" ומביא