83
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
וכדומה, אלא בסמוך לברייתא המובאת בהמשך לאמירת בנות ירושלים, מובן, שמאמר זה קשור לתוכן הברייתא לגבי שלוש האמירות של בנות ירושלים.
ה. המחלוקת בץ רש"י לתוספות לגבי ,ואמר..."
בסוף המסכת מוצאים דבר מופלא גם בפירושי רש"י ו,תוספות":
על המילים ,,מראה באצבעו" מסביר רש"י: ,ואומר זה ה' קוינו לו ויושיענו זה ה' קונו לו נגילה ונשמחה בישועתו", גם ב,,תוספות" נאמר בדומה לכך, ואלה דבריו: ,כל אחד ואחד מראה הקב"ה באצבעו, שנאמר הנה אלקינו זה קוינו לו... נגילה ונשמחה בישועתו.
תמוה. ביותר: מה מוסיפים דברי רש"י והתוספות*' על מה שמפורש בגמרא*'?!
ויש לומר, שרש"י ותוספות נחלקים בפירושם למילים ,,שנאמר ואמר ביום ההוא הנה...":
רש"י מפרש, שהגמרא לומדת מפסוק זה, שלא זו בלבד ש,כל אחד ואחד מראה באצבעו"*', אלא שהם גם יאמרו בשעת
ט"ו באב שיחות ₪
מעשה את מילות הפסוק ,זה ה'... ", לכן מוסיף רש"י על לשון הגמרא, ואומר ,מראה באצבעו, ואומר (זה ה..)". כלומר, בעת המחול יהיו שני הענינים: (א) מראה באצבעו, (ב) ואומר: זה... 5'.
על כך אומר ה,תוספות": ,כל אחד ואחד מראה הקב"ה באצבעו, שנאמר הנה אלקינו זה...". הוא משמיט את תחילתו של הפסוק ,ואמר ביום ההוא". בכך הוא מתכוון להבהיר (א) שהגמרא מתכוונת להוכיח רק את זאת ש,מראה (הקב"ה) באצבעו". (ב) שתחילת הפסוק ,ואמר ביום ההוא" (האמירה) אינה קשורה לכאן'?.
וצריך להבין: מהן הסברות של שתי שיטות אלו, שבמחלוקת בין רש"י לתוספות, אם אמירת הצדיקים קשורה לכאן, אם לאו?
ו. המשנה - מעלה רוחנית כללית, הברייתא - מעלה פרטית
ההסבר לכך הוא: מובן, שהענין של ,בנות ירושלים
הערות
- 16. ובע"י - אין פרש"י ותוס' אלו.
- 7. בדוחק גדול אפ"ל שכוונת התוס' היא שיש לגרוס תיבת ,(מראה) הקב"ה" - ע"ד גירסת הירושלמי (מגילה פ"ב ה"ד. מו"ק פ"ג ה"ז) ,מראין אותו". וראה הגירסא בדק"ס כאן ,,מראה עליו". וראה לקמן הערה 41. וראה מראה הפנים לירושלמי (מגילה שם) ביאור בכוונת התוס'.
- 3. ובכל אופן צ"ע בפרש"י, שמשנה מלשון הכתוב, ובמקום ,הנה אלקינו זה" כותב ,זה ה". וראה מראה הפנים שם.
- 8. כאמרו ,זה - ראה חדא"ג מהרש"א כאן.
- 9. ועד"ז פי' רבינו גרשום כאן ,ומראין זה לזה ואומרים הנה אלקינו וכו'". וראה לקמן הערה 41.
- 0. עפ"ז מובן ג"כ מה שרמזו התיבות (שבאמצע הפסוק) ,ויושיענו זה ה' קוינו לו" ב,וגו'", ולא העתיקן בפירוש - כי הראי לנדו"ד היא רק מהתחלת הכתוב (,אלקינו זה" - ,,מראה .. באצבעו"), וסיום הכתוב (,נגילה ונשמחה בישועתו" - שזה יהי' בעת שמחה, ,,מחול").
- 1. בפשטות י"ל, שזה שפרש"י ,,ואומר" = שתה" אמירה בעת המחול - הוא להדגיש יותר הקשר להמחול דבנות ירושלים שהיו אומרות כו'. אבל עפ"ז צ"ע למה פליגי תוס' ע"ז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.