78

6 לקוטי התנאים, כי עלדידי כך מובנת הסיבה למחלוקתם: ר"ג היה נשיא - ישראל (משבט יהודה), ראב"ע היה כהן - דור עשירי לעזרא", ר"י היה לוי, מן המשוררים", ר"ע היה בן גרים",

בפשטות, מי יכול לראות ב"לעומת זה" בצד של היפך הטוב, את ביטול הרע שבו גם כאשר הוא בתקפו - המעלה שבחורבן באופן של נחמה כפולה? - דוקא מי שבו עצמו התרחש תהליך כזה, (בדומה לדברי הגמרא?', שדוקא עובדיה נבא על מפלת אדום, כי ,,עובדיה גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מני' וביה אבא ניזיל בי' נרגא"). לא כן בן ישראל - כהן, לוי או ישראל - שאיננו יכול לראות זאת בעצמו, אצלו זהו חידוש.

זהו גם ההבדל ביניהם בשיטות בהלכה: אם ההווה מכריע או העתיד, הפרט במצוה או ההידור בכללות המצוה: דוקא ר"ע, שבנוסף להיותו בן גרים, הוא התחיל ללמוד תורה רק בהיותו בן ארבעים*, הרי אם היה מביט ומתחשב במצבו בהווה, לא היה מגיע לדרגת רבי עקיבא'*. רק ראייתו את התוצאות של העתיד בברור

שבת נחמו

ובודאות כראיה של ,,אבנים שחקו מים" הביאו ללימוד התורה, כפי שמוסבר בדברי חז"ל?*.

טו. היתרון שבנחמה כפולה לאחר גלות כפולה

יש לומר שזהו גם ההסבר ליתרון שבנחמה כפולה, נחמו נחמו עמי, על פני הגלות והחורבן באופן של ,לקו בכפליים": ,לקו בכפליים" מתבטא בכך, שבנוסף לעצם החורבן והגלות והיפך קידוש שם שמים וישראל בכך, הרי יש גם חילול שם שמים וישראל ביותר - יותר מאשר עצם החורבן והגלות (כמוסבר לעיל על המסופר בסוף מסכת מכות ,,הללו משתחוים... יושבים בטח והשקט ואנו... שועל שיצא מבית קדש הקדשים").

ובהתאם לכך גם הנחמה היא בכפליים: בנוסף לנחמה, שהטובה שבעצם החורבן מתגלה - שכל זה היה כדי שיתגלו גילויי הגאולה העתידה,