77
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
עקיבא, לא רק שהתוצאה וההידור מכריעים על פני הפעולה שבהווה וכו', אלא שהוא רואה כאן רק את מעלת העתיד. כלומר, ר"ע רואה כאילו ההידור של קידוש שם שמים וישראל בעתיד כבר התחיל בפעולה שבהווה - במה שנראה כפגם בקידוש השם וישראל''.
. הסיבה לאמירת ,עקיבא ניחמתנו..." רק בסיפור השני
זוהי הסיבה לכך שדוקא במאורע השני, ולא בראשון, אמרו לו ,,עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו": השוני בפירוש הענין של ,שועל שיצא מבית קדשי-הקדשים" לפי ר"ע, לעומת דעת שאר התנאים, הוא בשני דברים: לדעתם הם ראו ענין של היפך הטוב, המעורר לבכי. לדעת ר"ע, לא רק שצריך לראות את הטוב - קידוש שם שמים וישראל השלם - שיצא מכך, אלא יותר מכך: התועלת שבגאולה איננה דבר טוב הנובע מדבר אחר, רע, אלא שזהו דבר אחד: ,ציון שדה תחרש" - לחורבן עצמו יש יתרון של חרישת
שבת נחמו שיחות -
השדה, שהמשכה הוא זריעה וצמיחה.
וזוהי נחמה כפולה: א) המעלה וההידור שבעתיד. ב) שהמעלה קיימת בהווה.
ההוכחה לכך היא ,,דכתיב ואעידה לי עדים... את אוריה הכהן ואת זכריה..." הפסוק עצמו מצביע על כך שאין מדובר בשני דברים שונים, אלא בדבר אחד, כמו עדות (עלדפי שני עדים נעשית מציאות אחת של ,עדות""'), נבואת זכריה ונבואת אוריה הן עדות אחת5.
לא כך בסיפור הראשון, שבו היה ר"ע ,משחק" בגלל הסיבה ,מה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על"אחת -כמהדוכמה", הרי זה רק לדעת רבי עקיבא, ואילו התנאים האחרים נשארו בדעתם, במיוחד שכאן צריך לראות טוב של דבר אחד (,עושי רצונו") מדבר אחר ((,,עוברי רצונו") - ול כך הוא לא נתן להם הוכחה מן הפסוק, כבסיפור השני, שממנו ילמדו בקל-וחומר לגבי הסיפור הראשון.
יד. הסיבה לפירוט שמות התנאיס
כך ניתן להסביר את הסיבה לכך שהגמרא מפרטת את שמות כל
הערות
- 3. וע"ד שיש להמתין לעשות המצוה באופן יותר משובח דאין בזה משום אין מעבירין - משא"כ במצות שונות - שו"ת חכ"צ סי' קו בסופו. וראה לשון אדה"ז שו"ע סי' צד ס"ה ,ואין בזה משום אין מחמיצין את המצות וזריזים מקדימין למצוה כיון שמתכויץ כדי לקיים מצוה מן המובחר", והיינו שההמתנה גופא היא חלק ממהכשר וחביבות המצוה (משא"כ בשו"ע שם סכ"ה ס"ד, שמצוה מן המובחר שם היא לא במצוה זו עצמה, אלא להקדים מצוה תדירה. ולכן בזה אמרינן ,אין משהין את המצוה" דתפילין). ואכ"מ.
- 4. להעיר מסוטה (ב, רע"ב. וש"נ) כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים כו'.
- 5. וי"ל שזהו ע"ד מ"ש הרמב"ן לך (יב, ו. וראה לבוש לרקנטי לך שם. דרשות הר"ן דרוש ב') שהטעם שבכמה נבואות מצינו שהקב"ה ציוה לעשות פעולות גשמיות בכדי שהנבואה תתקיים בגשמיות. ועד"ז י"ל בנדו"ד, שכשראה ,ציון שדה תחרש" הרי התחילה הנבואה להתקיים בגשמיות וא"כ ,בידוע שנבואתו של זכרי' מתקיימת".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.