56
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
02" לקוטי
בכך מובן מדוע אומר הרמב"ם' לגבי הענין של ,זבין לעכו"ם" כך: ,המוכר לעכו"ם משמתין אותו עד שיקבל עליו כל אונס מן העכו"ם, עד שינהוג העכו"ם עם בן-המצר שלו בדיני ישראל" - א) הוא משמיט את הטעם הנאמר בגמרא ,עכו"ם ודאי לאו בר ועשית הטוב והישר הוא"*' ב) הוא מוסיף על דברי הגמרא ,עד שינהוג העכו"ם עם בן המצר שלו בדיני ישראל"* - כי הדין של בר-המצר אינו מחייב רק את הלוקח לנהוג באופן של ,ישר וטוב"'.
צפע"נ עה"ת (עה"פ ועשית הישר. והטוב) במחלוקת דר"ע ור"י ובהנסמן שם.
4) שם פי"ב ה"ז.
5 ומה שבגמרא קאמר ,עכו"ם ודאי לאו בר ועשית הישר והטוב", יש לפרש להרמב"ם דמכיון דלעכו"ם אין שייך כל ענין המצות לא תקנו בזה בכלל דין בר מצרא.
6) ואולי י"ל עוד נפק"מ: לדעת הרמב"ם חיוב ,ועשית הישר והטוב" חל כשנעשה זה בר מיצר (וראה גם נמוק"י שבהערה 6) וא"כ זהו גם בנוגע להמוכר שהרי חסר גם בבעלות המוכר (אף שדין בר מצרא דועשית הישר והטוב לא הטילו חכמים על המוכר). וכן משמע קצת ממ"ש בהנוגע להמוכר לעכו"ם ולא כמ"ש בגמרא (וכבפנים). וראה דבריו שם ריש פי"ד (טוש"ע שם סעיף לא).
משא"כ אם זהו רק דין של הנהגה טובה דלוקח הרי זה נעשה רק כאשר כבר קנאה לוקח, ואין שייכות להמוכר כמפורש בפרש"י שם ד"ה עכו"ם לאו בר כו'. וראה רא"ש שם סוף סכ"ד ,אלא שתקנת חכמים היא משום הישר והטוב והתקנה אינו אלא כשנתחזק בה כבר הלוקח ובאה לרשותו", וכן הביא שם (סי' כח) מ"ש בגמרא ,,עכו"ם לאו בר ועשית הישר והטוב" (וראה לעיל הערה 11 ,8 דעת הרא"ש). וראה בהערה הבאה.
וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 31 הערה 11 שעל המוכר יש האיסור דלפני עור.
7) ועפ"ז יש לבאר כמה שינויים בין פרש"י
ואתחנן ג
ה. המשמעות הכללית של מחלוקת זו
כבר הוסבר פעמים רבות, ישנם ענינים והלכות בתורה, אשר למרות שבמבט ראשון נראה שהם ענינים שונים אשר אין קשר ביניהם, בכל זאת, כיון שזוהי תורה אחת, ניתן, באמצעות עיון כראוי, למצוא נקודה משותפת ביניהם, או למצוא שהם בנויים על בסיס משותף, כפי שמוצאים בספריהם של גדולי ישראל, ובמיוחד אצל הגאון הראגוטשובי.
לפי האמור לעיל יש לומר, ששני
ורמב"ם בפי' המשך הסוגיא שם, ולדוגמא: א) בגמרא שם (קח רע"ב) ,מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דבר מצרא". ובפרש"י ד"ה לית ,שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר שזה לא יקנה השאר כו'". וברמב"ם (פי"ב ה"ו) ,אין בעל המצר של שדה אחת מסלק את הלוקח מאותה השדה שהרי היא והאחרת קנה כאחד". דרש"י מדגיר צד ההפסד והלוקח ,לא תקנו חכמים ללוקח להסתלק .. שהוא רעה למוכר" (ועד"ז הוא ברא"ש שם סכ"ז), והרמב"ם מדגיש (הדין) הקנין שבזה והבר מיצר. וראה לח"מ שם פי"ג ה"ח.
ב) שם בגמרא ,,לאשה וליתמי כו' לית בה משום דינא דבר מצרא", ובפרש"י שם: ,מכר לאשה לא מסלקין לה דלאו אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור ומה שבא לידה ראשון אין לנו לומר ועשית הישר והטוב להרחיקה מעליו וכן יתמי'", וברמב"ם (שם הי"ג וי"ד): המוכר ליתומים קטנים אין בו דין בעל המצר הטוב והישר שעושין חסד עם אלו יתר מבעל המצר. וכן המוכר לאשה .. חסד הוא שתעמוד הקרקע בידה". דלרש"י מספיק השלילה ,אין לנו לומר כו' להרחיקה מעליו", ולהרמב"ם צריך טעם חיובי (ובהקנין) שידחה לדין בר מצרא. וראה מלחמות ה' ב"מ שם.
גם יש לבאר עפ"ז מש"ע הרא"ש (שם ר"ס כג) ,אין ליפות כח המצרן כ"כ כו'" (המשך הלשון נעתק לעיל הערה 11). ועוד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.