55

ההסבר הראשון, שדין בר מצרא הוא התנהגות טובה, הרי הוא נאמר ללוקח, שהוא צריך להתנהג באופן ישר וטוב ולמסור את השדה לבר-המצר, ורק במקרה שהוא מסרב, בית דין מחייב אותו.

לפי ההסבר השני, שזהו דין לגבי קנין הקרקע, הרי שלמרות שגם כאן מכוון הפסוק ,ועשית הישר והטוב" כלפי הלוקח, הרי הציווי וקיומו בפועל הוא גם כלפי בית דין: משום ,ועשית הישר והטוב" נתנו חכמים לבר"המצר קנין מסויים בשדה, והם החלישו את קנינו של הלוקח, ולכן צריך הלוקח להסתלק.

ד. המחלוקת בץ רש"י לביץ הרמב"ס

לפי זה יש לומר שזוהי מחלוקת בין ,ראשונים", ובמיוחד מודגשים חילוקי הדעות בין רש"י לרמב"ם:

לגבי הטעם לדין של בר מצרא, משום ,ועשית הישר והטוב", אומר רש"יז: ,,דבר שאי אתה נחסר כל כך שתמצא קרקעות במקום אחר ולא תטריח על בן-המצר להיות נכסיו חלוקים"*.

הרמב"ם" מסביר את הדין ואת טעמו: ,יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו ..

ודבר זה משום שנאמר ועשית הישר והטוב, אמרו חכמים הואיל והמכר אחד הוא טוב וישר הוא שיקנה מקום זה בן-המצר יותר מן הרחוק"''.

כלומר, לדעת רש"י זוהי התנהגות נאותה'' הנאמרת ללוקח - ,,דבר שאי אתה נחסר... ולא תטריח על בן המצר...". וכפי שמדגיש זאת רש"י בהמשך הסוגיא, בענין ,,זבין לעכו"ם, עכו"ם לאו בר ועשית..." - ,ואין לנו לומר. על דין בר"מצר ועשית הישר והטוב אלא ללוקח... ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה".

ואילו לדעת הרמב"ם, אין זה מעשה טוב של הלוקח בלבד (לטובת ברהמצר), אלא זוהי התנהגות טובה באופן כללי, כדברי חכמים? שזהו הטוב והישר (ובהתחלה - בעיקר לגבי ברהמצר): ,,יש לחבירו... אמרו חכמים... טוב וישר הוא שיקנה..." - זהו דבר שהוא טוב וישר בעצם הענין. והוא נעשה בכח שנתנו חכמים'' לבר"המצר קנין מסויים בגוף השדה.