37
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ח. הקפדה בק'ום תורה ומצוות גורמת לגוי לכבד את היהודי
מסיפור זה נלמדת הוראה גם לעבודת ה?
מסופר כאן אודות שני אנשים אשר ישבו לפני המלך שבור והיו חייבים בכבודו. אחד מהם נבהל מפני המלך הנכרי ואכל משום כך את הפרי שהמלך חתך בסכין בלתי"כשר, במצאו היתר למעשהו משום פיקוח נפש וכדומה - והנה, כלפי יהודי זה לא רחש המלך כבוד כלל.
ואילו השני, אשר המלך שבור אמר עליו ,,קים לי בגויה" שהוא לא יעבור על שום איסור אפילו תוך פגיעה בכבוד המלך, ועד כדי מסירות נפש - דוקא יהודי זה, לא זו בלבד שלא אבד חנו בעיני המלך, אלא להיפך - המלך שבור עצמו ויתר על כבוד המלכות והטריח את עצמו כדי לשרת את מר יהודה.
כי, לכאורה, המלך יכול היה לקרוא לאחד ממשרתיו ולצוותו לנעוץ את הסכין בקרקע, או לומר למר יהודה עצמו לעשות זאת?
אלא, כאשר גוי רואה לפניו יהודי יראדשמים, שזהיר מאיסורים עד כדי מסירות נפש, הרי אז הוא מוותר על כבודו, ואפילו כבודו של מלך, כדי שיוכל לשרת יהודי זה. ולא לשרתו בלבד, אלא להיענות לו ולסייע לו גם בגופו - בכל ההידורים, כאמור לעיל שלפי ההלכה מותר היה למר יהודה לאכול את האתרוג ללא נעיצת הסכין בקרקע.
ועל ידי התנהגות זו נעשה ,סיום" ל,עבודה זרה" - מבטלים את העבודה הזרה בעולם, ומביאים לידי ,,והיתה לה' המלוכה":* בכל העולם כולו, ,והיה ה' למלך על כל הארץ"5, בקרוב ממש.
(משיחת י"ט כסלו תשל"א)
כ69
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.