470

... וכיוז שהשנה מלאת גבורות מהולדת כ"ק מו"ח אדמו"ר -- כדאי שתה" התועדות בקשר עם יום הולדתו וחג גאולתו גאולתנו בקהלתו ובכ"מ שידו מגעת באופן מיוחד וכו'. ואולי יש מקום לערוך ההתועדות אור לייב תמוז.

מעת מכתבו האחרון אסרו חג זמן מתן תורתנו, לא נתקבל ממנו כל מכתב. ורצוני לקוות שזהו סימן שממשיך בעבודתו לקרב לב בני ישראל לאבינו שבשמים בכל מקום שידו מגעת, וכבר הובטחנו בעבודה כגון זו, אשר העושה בזה באמיתיות -- מצליח, אף שלא בכל אדם ובכל מקום ובכל זמן העבודה הנדרשת בזה בשוה היא, וכן זמן צמיחת וגידול הפירות מעבודה זו. ובטבע האדם שכשיודע מראש שתצליח העבודה -- עושה בזה בזריזות ובשמחה יותר, ובמילא גם ההצלחה מתרבה.

ובחרתי בכתיבה עד"ז בערב ימי הגאולה ייב וייג תמוז, אשר בודאי ידועה לכ' פרשת המאסר והגאולה. ותקותי חזקה שעצם תאריך המכתב יעורר התבוגנות בסיבת המאסר עצמו הגאולה ואופנה, ובעיקר ההתבוננות מהו התכלית והמטרה שהגיעו אלינו כל ידיעות אלו, שהרי אין דבר בעולם לבטלה והכל בהשגחה פרטית. וישמש התאריך ע'ד הפתגם -- די לחכימא ברמיזא, והרי מאסר יותר קשה כשהוא עִ'י ידידים ומכירים וכשאינו קשור בשלשלאות של ברזל. ולפעמים גאולה ממאסר זה זקוקה ג'כ למס"נ ובפרט ע"פ ביאור תורת החסידות בדיוק הלשון מסירת נפש, מלשון אין נפשי אל העם שפירושו רצוני.

בברכה לבשו"ט בכל האמור, ובתקוה שתהי" מתוך הטבת הבריאות לאחרי ההתקפה שהיי לו ל"ע ול"ע, ואודתה כותב בסיום מכתבו, ולהמשכת עניני חג הגאולה על כל השנה כולה בשמחה ובטוב לבב.

(ממכתב י"א תמוז תשי"ז)

בודאי יתבונו בהכנת תכנית מפורט לניצול ימי חג הגאולה י"ב וייג תמוז הבע"ל ביתר שאת ויתר עז, שהרי בשנה זו הוא ע"ד הכתוב ויהי בשלשים שנה וגו בענינים של בעל הנס והשמחה שהנקודה התיכונה היא הפצת המעינות חוצה שהיא דרישת והכרח השעה, לימוד תורת החסידות והליכה בהדרכותי" והנהגותי' בחוגים