463

ונשאר לבדו, ובא אליו ארי והראה לו האוה"ח את אות הברית, וכשראה זאת הנה לא זו בלבד שלא עשה לו מאומה אלא ששמרו מכל החיות, ואחרי שבת ישב עליו האוה"ח ונסע עליו עד שהשיג את השיירא, ע"כ המעשה. וביאר זה שהרי אין ח" רעה מושלת באדם אא'כ נדמה לה כבהמה, אבל כשהראה את אות הברית אז במילא הארי' איז לו פה שום דבר רק לשמשו, כי בענין הברית דוקא נראה בו יותר הצלם אלקים שברית הוא לשון התקשרות, וגם אנו רואים במוחש שבזה דוקא יש תאוה ביותר מה שאין בשארי הענינים תאוה כזאת, ולכן בזה דוקא נראה אמיתית העניז דאדם, ובאדם אין להם שליטה, אבל מ"מ גם אוה"ע נבראו בקומה זקופה כדי שיהי" ענין הבחירה, וכמו"כ הוא גם בענין החמימות אבל עיקרה הוא בקדושה דוקא,

וזהו הענין דחודש תמוז שאז הוא תוקף החום, וברוחניות הוא שאז מאיר השמש הו"", דכתי' כי שמש ומגן הוי' אלקים, ובתמוז הוא תוקף החום דשמש הו", אמנם החמור הוא דגם בתקופת תמוז קרירא לי', דזהו ענין החמור שהוא חומרי ואיז בו שום חיות ובחירות, ולכן הנה גם בתקופת תמוז קרירא לי

אך העצה גם לחמור הוא, כמאמר הבעש"ט כי תראה חמור כאשר תסתכל בהחומר שלך שהוא הגוף, תראה שהוא שונאך, ואולי יעלה בלבבך, וחדלת מעזוב לו, שתתעסק בענינים רוחנים דוקא, ואת החומריות תשברו ע"י תעניתים וסיגופים, ולא תבררו, לזאת אומרים לך עזוב תעזוב עמו, לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים,

דהנה הנשיא כ"ק אדמו"ר הכ"מ הוא הוא. הנשיא הבעש"ט אלא שהוא בגוף אחר, דהרי ענין ההשתל' אינו שייך בהמאור עצמו, כי העצמי אויב ער איז, איז ער אינגאַנצען כמו שהוא, אשר משום זה הנה יפתח בדורו -- לענין ובאת אל השופט -- כשמואל בדורו, מפני שבדור הזה הוא הוא הבעש"ט והמשה רבנו שבדורינו, כמאמר אתפשטותא דמשה בכל דרא -- ויתרה מזו ארז"ל (ב"ר פנ"ו, ז) אין לך דור שאין בו כמשה רבנו.

-- וע'י שגילה לנו התורה הזאת בזה גופא נתנו לנו כח ועוז לברר את החמור שענין החמור הוא כמאמר שור לעול וחמור למשא, היינו שכל ענין המצוות הוא אצלו רק למשא והבירור א"א להיות ע"י שכל שיראה לו אשר באמת אין זה משא, כי את זה לא יקבל מפני שהוא חומרי בעצם, רק כל עבודתו צ'ו בקב"ע דוקא, ולפעמים גם את זה אינו מקיים, שזהו פירוש רובץ תחת משאו היינו שרובץ און ער גייט ניט ווייטער, שזהו ההפרש בין חמור לסוס, דסוס הנה כשמכים אותו אז לכה"פ זה עוזר לו, משא"כ בחמור שאף שמכים אותו אין זה מועיל מאומה, וזהו רובץ תחת משאו, לזאת הנה ראשית העבודה הוא קב"ע אשר עי"ז הנה סוכ"ס יתברר ויזדכך עד אשר

לא יהי' זה לו למשא כ"א אדרבא ירגיש אשר זהו כל חיותו. . (משיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, השי"ת)