405
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הארצות (לדעת הכסף"משנה), ובהתאם לכך מובן גם ג) ששייך לזה רק מה שכתוב ,,בבלה יובאו ושמה יהיו" - שהקדושדברוך-הוא בחר בבבל כמקום קבוע לזמן הגלות, אך סיום הכתוב אינו שייך לכאן".
לעומת זאת, בדברי ר' יהודה בגמרא מביא את סיום הכתוב, כי הוא אומר ,בל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה", ובשייכות לעליה לארץ ישראל הרי זה גם כן (ובעיקר) מודגש בסיום הכתוב ,עד יום פקדי אותם נאום ה'", שלא יחזרו לארץ ישראל עד יום פקדי אותם.
ט. מצד הבחירה שוה איסור היציאה מבבל ומאר) ישראל
ולפי זה מובן המשך ההלכות ברמב"ם: לאחר ההלכות ופרטי הדינים באיסור הישיבה בארץ מצרים, ובהסיקו שהאיסור ,,לשכון בה וכו'" הוא ,מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות כו'" - ממשיך בהלכה ט'
בקצה ההפכי ,אסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל לעולם" שזהו בעיקר מחמת הקדושה שישנה בארץ ישראל ביחס לשאר הארצות.
ובענין קדושת ארץ ישראל ממשיך הרמב"ם בהלכות שלאחרי זה ,גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל כו' אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עוונותיו מחולין וכו'"**.
ולאחרי זה, רק בהלכה י"ב כותב הדין, ,,לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ .. שכל היוצא לחו"ל כאילו עובד עבודה זרה שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלקים אחרים ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבואו" -
שלגבי דין זה אין הכרע מחמת איזה ענין הוא, כי ישנם שני הטעמים: מפני הקדושה המיוחדת שמחמת השראת השכינה, כמשמעות הלשון ,היוצא לחו"ל כאילו עובד עבודה זרה", ומחמת שהקדושדברוך-הוא בחר בארץ ישראל ונתנה לישראל" (וכפי שמשמע
הערות
- 0. ומה שלדעת הכס"מ לא הביא הרמב"ם הא ד,עובר בעשה", י"ל שס"ל שזהו רק אסמכתא ,שכך מצינו הרבה מקומות בתלמוד שקורא עשה לדבר שאינו אסור אלא מדרבנן" (תר"י ברכות טז, ב ד"ה ויש. רא"ש שם סט"ו ובמו"ק פ"ג ס"ג). וכן מצינו דעת הרמב"ם גם בכתוב שבתורה, ולדוגמא: ביומא (יט, ב) השח שיחת חולין עובר בעשה שנא' ודברת בם, וברמב"ם הל' דיעות (פ"ב ה"ד) ליתא. וכן ברמ"א יו"ד סרמ"ו סכ"ה ,אסור לדבר כו'" (משא"כ בשו"ע אדה"ז שהביאו - הלי ת"ת פ"ג ס"ה. או"ח סקנ"ו סט"ז). ואכ"מ.
- 1. ה"ז וח' בהל' מלכים שם.
- 3. מסעי ב שיחות 7
- 2. שכל הנ"ל (גם איסור יציאה לדעת הרמב"ם) הוא מצד עצם קדושת הארץ. קדושת שכינה, ולא מצד חיוב מצות - ראה תשב"ץ שם סי' ו' בתחילת הסימן. כפו"פ שם. רדב"ז לרמב"ם הל' סנהדרין פ"ד ה"ו, ובהמצויין בהערה 38.
- 3. ראה רמב"ן אחרי שם. כפו"פ שם. הפלאה כתובות שם. ועוד. אבל במאירי כתובות שם: שחוצה לארץ דירת קבע לגויים ולעכו"ם ואי אפשר שלא ללמוד מדרכיהם.
- 4. ולהעיר, שבגמרא כתובות שם למדו זה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.