403

ג איסור היציאה מבבל - מחמת הבחירה בלבד

ועל פי זה מובנים דברי הרמב"ם ,בשם שאסור לצאת מהארץ לחו"ל כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות":

איסור היציאה שמחמת קדושת המקום אינו אלא ביחס לארץ ישראל; מה שאין כן באיסור היציאה שמחמת בחירתו של הקדוש-ברוך-הוא במקום הזה - שיהיו בו ישראל, בזה משתווים (בזמן מסויים) בבל וארץ ישראל; כשם שהקדושדברוך-הוא בחר בארץ ישראל שיהיו בה ישראל כמקום של שלימות החירות והגאולה מגלות מצרים"", ואחר כך - לשנים כתיקונן (ובני ישראל כתיקונן), כך בחר הקדושברוך-הוא בבבל למקום גלותם'*" של ישראל", לזמן הגלות (ומצב בו בני ישראל שייכים ל,חטאינו").

ולכן מדייק הרמב"ם לכתוב ,כשם שאסור לצאת מהארץ וכו'" לא ,מארץ ישראל", אלא ,,הארץ"* בה"א הידיעה: הארץ שתמיד נבדלה ונבחרה מכל שאר הארצות בזה שהקדוש-ברוך-הוא בחר

בה, שבזה מדגיש שאיסור היציאה שעוסק בו כאן אינו מחמת קדושת ארץ ישראל, אלא מחמת בחירת הקדושברוך-הוא בה לישראל; ובזמן הגלות חל טעם זה גם על היציאה מבבל כשם שישנו על היציאה מארץ ישראל.

4 רק על גלות בבל נאמר ,שמה *היו"

ועל זה מביא הרמב"ם הכתוב ,,בבלה יובאו ושמה יהיו" - כהוכחה שהקדושברוך-הוא בחר את בבל למקום גלותם של ישראל.

ואף שהכתוב מדבר בכלי השרת, וכתב המהרש"א'* שלפי זה אין זה לשון ציווי אלא ש,ירמיה מתנבא שכן יהיה" - סובר הרמב"ם שאינו כן, ומפרש שאפילו בנוגע לכלי השרת הוא ציווי, היינו שאסור להוציא את כלי השרת מבבל אפילו אם מזדמנת אפשרות לזה*, אלא ,,שמה יהיו".

ומזה מובן גם בנוגע לבני ישראל, שבבל הוא המקום בו בחר הקדושברוך-הוא שיהיה מקום גלותם, ואסור להם לצאת משם"'.

וממילא מובן, שבזה אין חילוק בין זמן גלות ראשון לזמן גלות שני, מכיון